הדודאים שוב נתנו ריחם.
ואני לא הבנתי איך הם יכולים בכל שנה לפרוח
ולגרום לנערות-אהבהבות טפשות לכתוב לו
שירי אהבה נרגשים,
ובעוד חודשיים כבר יכתבו
על ליבן השבור.
והאם לא הבינו כבר אז, להפסיק,
כששמשו מטבעות עוברים- לסוחר
לאשה שנפנפה באושר בזוי-
אלי תבוא כי שכור שכרתיך
ולא הבינה כי לב בעלה
כבר מכור,
ולה נותר רק
לבכות.
אבל אמרו את זה קודם לפני-
אין חדש תחת השמש.
תגובות