איזו נחמה טפשית:
צרותי היו מונחות עלי היום כמו
סבך תלתליו של אבשלום
בסבך ענפי האלה
ואמרתי: לא נורא,
ונתנחמתי.
הו, זה מסובך זה מסובך
מיתרים אלפיים
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] 96 נאום רו בת קנגה ונאום הגברת שתומת השכל: מול פני פה נשקפה: לומשנה גם בנבחרת, המדברת בלעגי שפה ובלשון אחרת. קו לקו, צו צו, את הראש פה מאבכים וידידנו מעורב בשוק השידוכים! מישי- סתם כי ראשי בודח מאותו עיוות דבילי אך מהו איכול הנכתב כך- בבקשה, אמרי לי! האם תרצו פה להסכים (ואם לא- הגיבו גם), את תגובת שני היובלים להשאיר למר עמירם? [ליצירה]
- [ליצירה] הי, ניש- אהבתיו. הוא נכון ויפה. (אשיר! פעם ראשונה שהגבתי לך על שיר. אני אוהבת אותו יותר מהאחרים). [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש לאה גולדברגי. וזאת המחמאה הכי גדולה (כמעט) שאני יכולה לתת. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמת, את עד כדי כך נהנת להכנס לכל שיר שלו ולהגיב את אותה תגובה (ירידות וכדו'). הבנו. אם זה כ"כ מרגיז וכ"כ מטומטם, למה את נכנסת לפה בכלל?! אותי זה דוקא ממש משמח כל שיר חדש. אין לי מושג למה, אבל זה תמיד מעלה חיוך רחב על פני :) [ליצירה]
- [ליצירה] נכנסתי רק בגלל הכותרת, והשיר יפה. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] הי! זה יפה ממש. (וכיף להסתכל ככה על חמניות, אחרי שעושים עבודה בביולוגיה על הפוטוטרופיזם שלההם מבחינה מדעית. הזכרת לי להשקות. תודה!) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל אולי זה לא סתם עונש. אולי אנחנו ממש ממש טועים? [ליצירה]
- [ליצירה] אני רוצה שהשיר היפה הזה יעלה בהקשר של ימים בוערים אלה, עם עוד שיר של יהודה עמיחי. (אם מישהו יכול לעשות לשיר העלאה יותר מכובדת מזו, הוא מוזמן). " עכשיו, כשהמים לוחצים בעז על קירות הסכרים, עכשיו, כשהחסידות הלבנות, השבות, נהפכות באמצע הרקיע ללהקות מטוסי סילון, שוב נחוש כמה חזקות הצלעות, וכמה אמיץ האויר החם בתוך הראות, וכמה העזה נחוצה לאהוב בשפלה הגלויה, כשהסכנות הגבוהות מקומרות מעל, וכמה אהבה דרושה למלא את כל הכלים הריקים ואת השעונים שהפסיקו למנות זמן, וכמה נשימה, סופה של נשימה, לשיר את שיר-האביב הקטן. " (יהודה עמיחי) -- שיהיה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא כן צריך לדאוג, אבל זה עובר. שוכחים מזה אחר כך. (כמה מצחיק שאני מנחמת אחרים, אני כזאת פיצקית). [ליצירה]
- [ליצירה] היא כל הזמן מחפשת, הוא כל הזמן מוצא- ובעצם הוא רק מאבד, והיא לומדת. [ליצירה]
