כי אחרי הכל תכלה רגל
גם מן השוק שלי.
ולא ישאר במה
ולא תהיה יד להדליק בי נר.
האספלט ישטף בטל של לפנות
מזוהמת טפיפות-רגלים המולת-
ידיים שדבקה בו,
ארגזים דוממים יגעו-לא-יגעו בדמיונם בימי התפארת,
עגבניה שהתגלגלה מבין חרכיהם המתפקעים מכובד.
ומי ישאר אתי
למנות
(איזה זמן של הכל-ולא-כלום הוא, בין השמשות!)
ומי יהיה אתי
להנחם,
עד שיצאו הכוכבים?
תגובות