גרגירי אורז
אחד מהימים האהובים עליי בשבוע הם ימי חמישי.
כידוע ההכנות לשבת מאפיינים את אותו היום, אני, מאוד אוהב לעזור בבית
במיוחד במטבח.
אני אומנם לא בשלן כזה גדול אבל אמא שלי שתחיה סומכת עליי בעיניים עצומות
בכל הקשור לבישול לכבוד השבת .
אני מסכים כמעט לכל עבודה שניחתת עלי החל מלערבב,להנמיך את האש,להוציא
מהתנור וכלה בלשפוך זבל.
אולם ישנם שתי מלאכות שאני ממש ממש לא מסמפט,אילו היו מציעים לי אותן
בתור שידוך,ספק גדול אם הייתי הולך.
המלאכה הראשונה היא ניפוי קמח- זה מתסכל,ארוך,והיד מתייגעת מהנענועים הקצרים הלוך ושוב בקצב של אחד לשניים(שנייה אחת שני נענועים).
המלאכה השנייה היא ברירת אורז(מעניין שבשניהם יש סלקציה).
אני אומנם לא כזה בררן מה גם ש...מי אני שיחליט מי יותר טוב ממי?
אמא שלי דואגת לוודאות שאני בורר את האורז 3 פעמים. חשבתי לעצמי......
אין מקומם של השחורים לבוא בעיסה ,אך מה על אותם לבנים שאני מוציא תוך כדי ברירת השחורים? מה חטאו ומה פשעו הם בגלל אותו אחד שחור שנדבק אליהם באותה שנייה?.
לעיתים,לא ניתן לדעת במי השחור תפס חזק ובמי הוא מופיע רק כפס דק....
אני כמובן לא עושה חשבון ומוציא גם את הדקים(לצאת ידי חובת כל הדעות)
חבל! בגלל פס דק אחד הוא כבר לא ישתתף במירוץ.
סיבוב ראשון נגמר,אני משפשף עיניים,נח לרגע,וחוזר שוב.
עתה אני שם לב לאותם אלה שהתחבאו ,ולא ניתן היה לזהותם בהתחלה.
למרות שקירבה לצדיק זה דבר גדול,כאן- לא מתחשבים במקורבים,לעוד 4 גרגירי אורז מושבתת השמחה!-סיבוב שני בא לתומו.
הסיבוב השלישי, המסכם והמכריע מגיע,כל גרגיר דומה כנלחם על חייו להגיע לצלחת שלי בשבת קודש,הוא יגיע לשם כשהוא מתובלן היטב בחריפות עדינה ונגיעות קלות של כמון.
הסיבוב נעשה איטי והעיניים נחלשות,גרגירי האורז שורדים יפה,אני זה שלא עומד בזה,למעט גרגיר אחד בודד(מתוך 2 כוסות אורז),הכל נראה לבן כשלג,לא וויתרתי לאחרון ,וגם הוא מצא עצמו בערמת הגרגירים השחורים.
דומה היה שחבריו נחמוהו "הייתה קרוב!" "הייתה קרוב!".
אני מביט על שתי הערמות שלפניי,נאנח,לוקח אוויר וחושב.... הרוב קובע!,צר לי עליכם גרגירים שחורים אצלנו בבית לא שמעו על "זכויות המיעוט".
לאחר הקידוש אימי הגישה כמיטב המסורת את האורז לשולחן שבא בליווית העוף המוכר והמדהים בטעמו,דאגתי כמובן לספר לכולם שאני בררתי את האורז, "מי שטרח בערב שבת ,יאכל ועוד איך בשבת".
בשבת בבוקר האורז כבר לא הטריד אותי הכל כבר היה מאחוריי,באתי לבית הכנסת ,התעטפתי בטלית ,ואז..נחרדתי!
הטלית שלי לבנה כולה למעט פסים שחורים דקים.
תגובות