אמא הלכה להיפתח למילים של מישהו אחר לאבא לא איכפת ככה יש לו שקט לכתוב את המילים שלו. מילה לובשת גוף והגוף לפעמים עירום בלי מילים אז פתחתי אנציקלופדיה ללבוש את המיטב. אמא מתפשטת מהמילים שלה כי אולי סתם נמאס לה לשקר. אבא מתפשט מהמילים שלו כי לפעמים הן מכבידות עליו, שופך אותם לדף שמתפרסם אח"כ בעיתון, אנשים לא מבינים שכשהם קוראים הם יותר כבדים. כשאני כבדה אני שותקת, כי כבר כולם כבדים ויהיה להם קשה לסחוב גם את שלי. אמא יושבת מול המראה ומלטפת את הצוואר אבא עושה כאילו לא שם לב, שותה קפה חזק שיסביר לו את הגוש בגרון. אבא אמר שהוא לא בוכה אבל ראיתי במילים שלו שהוא הוריד גשם. אמא אמרה לי שאני אצטרך למצוא מישהו טוב ואני אמרתי לה שטוב זה דבר סובייקטיבי ואנחנו משתנים, היא לא שמעה כי הרגישה שהיא כבר היתה מספיק אמא. אני לא יודעת, כי בשביל לאהוב צריך מילים ואין לי. נ.ב. כל קשר בין הכתוב לבין המציאות מקרי בהחלט.