כביש מס' 1 ,בדרך לתל- אביב, יום סגרירי ,באמצע האביב. יושב באוטובוס שנוסע ועוצר, המון מכוניות ואחד שצופר. יש רכס הרים מדהים בצד ימין כמו ליד נהריה, אני מתפעל ואומרים לי –זוהי חירייה . הנסיעה ממשיכה להיות איטית ומעצבנת , הנה עקפה אותנו הרכבת. ובצד המון שלטים ופרסומות, ומרחוק רואים את הרבי קומות. כך כל יום בפקק האיום , אחד את השני מברכים לשלום, כולם יודעים שמחר פה שוב נפגש, אף אחד מהפקק כבר לא מתרגש... ומע"צ בצד מוסיפים נתיבים , פחות פקקים ,הם מקווים ... ושוטר תנועה חרוץ ואכזר, מעניק דוחו"ת למי שלא נזהר. ואני באוטובוס,כתבתי עוד שורה , לשיר שלפח ייזרק במהרה ... ואז במקרה משהו אותו יגלה ... ואני אהיה כוכב עולה... כך כל יום בפקק האיום כל אחד ,חולם חלום, כולם יודעים שמהפקק פה לא נינצל, אז לפחות את הזמן פה ,בואו ננצל... כך כל יום בפקק האיום , אחד את השני מברכים לשלום, כולם יודעים שמחר פה שוב נפגש, אף אחד מהפקק כבר לא מתרגש... יורם אפרתי