ירושלים של כזב/דוד פש אויר מזגן חמים פי-שניים, ניחוח מושבים, נישא עם נקישות קביים בתוך אוטובוסים. ובמלחמת פגז ואבן, שבויה במיגונה, העיר אשר תשבץ פותרת, והיא כבר לא הומה. ירושלים של כזב, ושל יבושת ושל חור, הלא לכל משאייך אני חמור. מסעדות עפות עד לשמיים, מרכז העיר ריקה ומשטרה בהר הבית, לתיירים היא מציקה. הערביות אשר להן אין שקע, מעודדות ומשבחות, את בניהם שהפכו לבקע, באמצע מדרחוב. ירושלים של כזב ושל יבושת ושל חור, הלא לכל משאייך אני חמור. אך בבואי היום לספוד לך, ולגייס כספים, קטונתי מכל פושטי רגליים, ומאחרון העשירים. כי שמך צורב את השפתיים, כהפצצת בזק אם תמשיכי כך ירושלים, לא יעזור זהב... ירושלים של כזב, ושל יבושת ושל חור הלא לכל משאייך אני חמור