זה לא היה שתן
נזילתו של מיץ התפוזים שגנבתי
מהמקרר שלך בהחבא
צעדתי זקופה מדמיינת שכך איש אינו חושד בי
החצאית שיוותה לי מראה אמין
וחזייתי רופדה בתכשיטים שפוזרו ברשלנות על יד המראה
לו רק היית מתבוננת היטב
היית שמה לב כי שרוולים מנופחים אינם באופנה.
[ליצירה]
זה לא היה שתן
נזילתו של מיץ התפוזים שגנבתי
מהמקרר שלך בהחבא
צעדתי זקופה מדמיינת שכך איש אינו חושד בי
החצאית שיוותה לי מראה אמין
וחזייתי רופדה בתכשיטים שפוזרו ברשלנות על יד המראה
לו רק היית מתבוננת היטב
היית שמה לב כי שרוולים מנופחים אינם באופנה.
[ליצירה]
אני אישית יותר אוהבת ניואנסים וכתיבה מאופקת. אני חושבת שזה יותר בוגר ויותר קשה, לבטא את הרגשות שלך מבלי לציין אותם באופן חד משמעי. מה גם שחשתי שהיצירה שכתבת היא יותר בשביל עצמך מאשר שיקראו אותה. אבל שלא תבין אותי לא נכון: אני כן חושבת שיש לך כישרון, אני פשוט סבורה שהוא יכול לבוא לידי ביטוי באופנים אחרים ושונים מאלו שהם הופיעו פה.
[ליצירה]
התחושות שהסתובבו לי בראש...
הרגשתי כאילו כל מילה קלעה למטרה אצלי, היתרגמה מיידית לחושים ולהכרה ולתת- הכרה.
היצירה הזו מעולה, ואני לא אדבר על האדם שכתב אותה (כי זה יהיה קצת לא חסר- פניות), ובכל זאת, אי אפשר להפריד בין היוצר ליצירה. מדהים ממש. מה שהעברת, מה שלא יהיה- עבר אצלי על בטוח, וכל כך חזק.
[ליצירה]
לא נפגעתי מהערותייך, ואני שמחה שהערת אותם.
אני מודעת לכך ש" יש לי כלום להגיד" הוא משפט לא כל כך תקין (או אפילו בכלל לא), ושמחשבות לא יכולות להיאזל עד כדי אפס מחשבות.. אומנם לא מסיבתך שלך, שבגלל שאדם נברא בצלם המחשבות שלו לא יכולות להיגמר ולהיעלם, אולם המוח כל עוד האדם חי לא מפס לייצר מחשבות, ואף כשהמוח נפגע ורק חולם- הרי זה גם סוג של מחשבה, מסכימה עם זה. הרעיון מאחורי זה היה קצת לשבור כללים טכניים דקדוקיים, ולשבור רעיון. אני בטוחה שאיש לא חושב שמגיע הזמן בו לאדם פשוט אין מחשבות והוא ריק- מצב כזה לא יעלה על דעתנו. האדם ומחשבותיו הם רבדים על גבי רבדים, ומעבר לתת מודע אני מתייחס כאן ל3 רבדים מרכזיים: החיצוני, הרגשי והאינטלקט (ואם תרצה, הרוחני).
כרגע אני מתארת את המחשבות שעוסקות בעיקר בחיצוני כחוסר בהן, אף על פי שזה לא כך ואני מודע לכך שיש גם עומק מעבר. כאן הקצנתי, במחילה ממך, שכן התיאור של מה שכתבתי עתה יכול להידמות מתנשא, או שלא במקום. ברגע שהמחשבות כמו מתרוקנות מהאדם- זה מותיר מקום לפרשנות שלך (אני כנראה לא אצליח להתחמק מפוסט אחרי כל מה שאומר, הא?).
ואני מסכימה איתך שהשימוש כאן בביטויים טיפש וחכם היו די פשטניים, אבל הכוונה שלי לא הייתה לומר שאכן יש אנשים טיפשים חסרי עומק, ואנשים אחרים חכמים נשגבים. כלל וכלל לא. המציאות מורכבת יותר, בזאת אני בטוחה... אבל המטרה שלי כאן הייתה להציג איזשהו הלך רוח, שמתייחס לקהל בני האדם, החכמים והטיפשים שבהם, ועל איזשהו מצב תודעתי שהם לדעתי נתקעים בו, בדור שלנו על כל פנים. הטיפשים כאן, באופן קיצוני, הם לא טיפשים אלא הם אנשים (ייתכן בנאלי, אבל אני עומדת מאחורי זה).
אשמח לשמוע מה דעתך על כך, אני בטוחה שיש לך מה להגיד.
[ליצירה]
אע"פ שאני מעט מסתייגת משירה, בגלל משהו מאוד פלצני ומתיימר שקיים בה, השיר הזה היה נקי ללא רבב. הדימויים, הצליל של המילים שמתגלגלות בפה, וגם התהייה שזה עורר.
[ליצירה]
בד"כ אני לא נוהגת להסביר את מה שאני כותבת, אבל בכל זאת אני מרגישה שאת צריכה הסבר, והנה הוא:
דגים ולא יצורים אחרים יכלו להיות המוטיבים, ואני אסביר לך למה-
דגים הם קטנים, זעירים בעולם שבו הם חיים. כל מה שדגים זוכרים נמחק כל 10 שניות, סוג של מתחדש. וכמובן שדגים חיים בים, שהוא הדימוי האולטימטיבי.
השיר הוא פארודיה. פארודיה על אמצעים אומנותיים, בדגש על מטאפורות, אבל גם פארודיה על דברים אחרים: על ההתנהגות הנלעגת של האדם, בייחוד היוצר, שמחפש משמעות שבאה לידי ביטוי רק בגימיקים ובשטיקים זולים. השיר גם מבקר את היחס של האדם למוות, בין השורות. השיר גם מעט מלגלג על חברה צבועה.
אם יש לך פרשנות נוספת אשמח לקבל אותה.
[ליצירה]
למרות שיש ביצירות שלך, או על כל פנים אלו שהספקתי לקרוא, כמות מאוד גדולה של יומרה שלעיתים עולה על כנות ומשמעות- מצאתי את עצמי אוהבת דווקא את השיר הזה, שלדעתי פחות עמוס ויותר "נקי". בשיר הזה אהבתי את אופן הכתיבה ומה גם שאת הרעיון, שבראש שלי הוא מינימליסטי ועם זאת מאוד דוקר.
לפעמים אני מרגישה שכשאני מבקרת, חושבת או מנתחת שירים אני הורסת אותם, אז סלחי לי כי במבט שני ייתכן ועשיתי זאת.
[ליצירה]
כחדשה במערכת, ובעניין פרסום יצירות בכלל, לא הצלחתי להתחבר לדברייך, אף על פי שהרגשתי שיש בהם מן האמת. ובקשר לשיר- החרוזים, המילים, המבנה והכל נתן לי משהו טוב, ועם זאת מר, לכתוב.
תגובות