היא נכנסה לחדר
בחשיבות עצמית
עם חצאית ארוכה וחולצה שמסתירה
הורידה הכל
והתחילה להשתין.
מיקה נדריי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא היה שתן נזילתו של מיץ התפוזים שגנבתי מהמקרר שלך בהחבא צעדתי זקופה מדמיינת שכך איש אינו חושד בי החצאית שיוותה לי מראה אמין וחזייתי רופדה בתכשיטים שפוזרו ברשלנות על יד המראה לו רק היית מתבוננת היטב היית שמה לב כי שרוולים מנופחים אינם באופנה. [ליצירה]
- [ליצירה] פחחחחח! [ליצירה]
- [ליצירה] מה???? [ליצירה]
- [ליצירה] אויש חחח.. [ליצירה]
- [ליצירה] התחושות שהסתובבו לי בראש... הרגשתי כאילו כל מילה קלעה למטרה אצלי, היתרגמה מיידית לחושים ולהכרה ולתת- הכרה. היצירה הזו מעולה, ואני לא אדבר על האדם שכתב אותה (כי זה יהיה קצת לא חסר- פניות), ובכל זאת, אי אפשר להפריד בין היוצר ליצירה. מדהים ממש. מה שהעברת, מה שלא יהיה- עבר אצלי על בטוח, וכל כך חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אע"פ שאני מעט מסתייגת משירה, בגלל משהו מאוד פלצני ומתיימר שקיים בה, השיר הזה היה נקי ללא רבב. הדימויים, הצליל של המילים שמתגלגלות בפה, וגם התהייה שזה עורר. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה יפייפיה. [ליצירה]
- [ליצירה] למרות שיש ביצירות שלך, או על כל פנים אלו שהספקתי לקרוא, כמות מאוד גדולה של יומרה שלעיתים עולה על כנות ומשמעות- מצאתי את עצמי אוהבת דווקא את השיר הזה, שלדעתי פחות עמוס ויותר "נקי". בשיר הזה אהבתי את אופן הכתיבה ומה גם שאת הרעיון, שבראש שלי הוא מינימליסטי ועם זאת מאוד דוקר. לפעמים אני מרגישה שכשאני מבקרת, חושבת או מנתחת שירים אני הורסת אותם, אז סלחי לי כי במבט שני ייתכן ועשיתי זאת. [ליצירה]
- [ליצירה] עד לשתי הפסקאות האחרונות- אהבתי, ומשם הדברים התחילו להתגלגל באופן מעט צפוי מדי, מעט עשוי מדי. יומטוב [ליצירה]
- [ליצירה] קידת פרידה מרשימה. [ליצירה]
- [ליצירה] כחדשה במערכת, ובעניין פרסום יצירות בכלל, לא הצלחתי להתחבר לדברייך, אף על פי שהרגשתי שיש בהם מן האמת. ובקשר לשיר- החרוזים, המילים, המבנה והכל נתן לי משהו טוב, ועם זאת מר, לכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ל-לגוד היקר האמירות שלך מאוד מעניינות ואני אשמח להגיב עליהם (או אליהם? ניחא). אני מסכימה למסקנה כי משמעות היא מושג בעייתי הן משום הסובייקטיביות והאנושיות הכרוכה בו, ועל כן עזרת לי להבין כי חיפוש אחר גורם חיצוני שיגדיר משמעותי, גורם חיצוני שהוא נניח לא אנושי, "יקומי" וכו' לא קיים והחיפוש אחריו חסר תוכלת. אך באשר לדברייך כי יצאתי מנק' הנחה של חיפוש של משמעות של אדם בודד, הובכן, אתה צודק. אני מלכתחילה מגדירה עצמי כאינדיוידואליסטית, כאחת שרוצה למצוא את הייעוד העלום, המטרה והסיבות להימצאותי דווקא פה (שכנראה ואין), כמה שזה נשמע נדוש. אני יצור חברתי, אבל אני רוצה להאמין שאני גם עומדת בפני עצמי כיישות מסויימת (ופוקו יכול לומר עד מחר שכולנו מסגרות חברתיות ואין "אני" וכו'..) ואני שואפת למצוא חלק מהתשובות לקיומי כאותה יישות. אין זה מעניין אותי מה יקרה לנו כחברה אנושית, כי אני אדם אנוכי ואגואיסטי. מעניין אותי מה יקרה לי ומהי המשמעות שלי כאדם פרטי, דרך התודעה שלי. אם יינתן לי מענה על מה יקרה ויהיה הייעוד שלנו כחברה כחלק ממשהו, ולא עליי- הרי אני מחפשת מה משפיע עליי, ואיך אני יכולה למצוא את הסדר שלי בתוך הקיום האבסורדי חסר המשמעות הזה- המענה הזה לא יספק אותי. והרי אתה בעצמך ציינת שגם לחורבן האנושות, משהו שלפינו יכול להיחשב כאירוע בר משמעות- תינתן משמעות רק אם ולו ליצור אחד בר תודעה מסויימת ייתן לכך משמעות, את המשמעות שלו לעניין, למעשה. אני מסכימה שקשה לי לקבל את התשובה שלך, לכך שאין למעשה משמעות ושמציאת משמעות בחיינו היא אשלייתית בעיקרה ונועדה לספק את אותו הצורך שלו ולתת סדר בתוך משהו שלא יובן כנראה לעולם (התשובה, גם לאחר מיליוני שנים, תהיה 46.. כי השאלה הנכונה לא תימצא). אבל שוב פעם, לא מספקת אותי התשובה שאין לנו לעסוק בשאלות ותשובות בלתי אפשריות. ראשית כל, עצם העיסוק הוא אומנם יכול לשמש כבריחה מחוסר המשמעות והתכלית שלי, אבל גם יכול לתת לי כלים ליצור את המציאות שאותה אני רוצה ולווא דווקא להביא לאובדני. ככלות הכל, שאילת שאלות, מגוחכות ככל שיהיו, הן שהובילו אותנו לדברים המופלאים והמחרידים ביותר. אני מעוניינת לגלות, גם אם אין תגלית. אני לא ארגיש יותר סיפוק מחיי נניח כשאזדקן ואהיה על סף גסיסה, אם אחשוב על כך שבמשך חיי לא כל הזמן הרהרתי במשמעויות, באמיתות, בטבע האנושי אלא נהנתי אכן מחיי כפי שהם ואיך שהם נתפסים- הקמת משפחה, עיסוק שאני אוהבת, צפייה בנופים, מזון, מוזיקה, סמים וכו' (מצד שני, אני כנראה לא אחשוב על כך שלא חשבתי על זה אם בחרתי שלא לחשוב על זה. הממ, סליחה על הניסוח המאוד עקום שלי). על כל פנים, אני לא יכולה לדעת מה אני ארגיש בעתיד, אני יכולה רק לשער, וכרגע אני מרגישה ויכולה לשער שהרהורים פילוסופיים הם לא בגדר פספוס של החיים עצמם, בעיקר משום שאין רק ערך חיים תלוש, ושכנראה חיפוש מתמיד ושאילת שאלות הוא חלק ממנו. סליחה אם התפלספתי פה ואמרתי שטויות גמורות, זה ייתכן, אבל נחוץ והרי זו דעתי.. סליחה על ההתעכבות בתגובה לדברייך המעניינים, ושמחה על ההמלצה של אלבר קאמי, כי עד עכשיו קראתי רק ספר אחד שלו במסגרת חובה של תיכון- "הדבר"- שלא הדהים אותי (אם כי נהנתי וסבלתי לקוראו). בברכה, ירדן נ.ב: ייתכן שיפרשו שלא כנכונה את דבריי, לכן חשוב לי להבהיר- עצם היותי אגואיסטית ולא מעוניינת במשמעות/תשובה/וגו' הפילוסופית של האנושות לא אומר שלא איכפת לי מנושאים כמו מיחזור ומצב כדה"א מפני שהדורות הבאים אחריי אינם חשובים, ושאני לא מעודדת אהבת אנושיות עד כמה שהדבר אצלי מסובך ולא מובן מאליו.. ההתנצלות הזאת באה כנראה לאחר כל תגובה שלי, מחשש לפירוש לא נכון, אז אני באמת לא יודעת היכן לקבור את עצמי.. [ליצירה]
- [ליצירה] זה אומנם משהו שכבר נשמע בעבר, אבל בכל זאת מקסים וחובט בדרכו. [ליצירה]
- [ליצירה] תמיד הייתי נחושה מטבעי... [ליצירה]
תגובות