הם רצים מהר כדי להספיק
רוצים כולם את החיים להדביק.
אך המציאות הנוכחית אינה נקראת חיים,
היא הרי עבודת פרך מלאת קשיים
אז אחרי הבגרויות,
אז ורק אז נתחיל לחיות
אבל אז בא הגיוס
ולאחריו איך נתחיל לחיות בלי לטוס??
ואחרי התואר, הנישואים, המשפחה,
בעצם רק אחרי שנשיג קריירה מצליחה...
ובלי לשים לב קופצת עלינו הזיקנה
ואת החיים פיספסנו ללא תקנה
כי לא עצרנו לעשות חושבים
אחרי מה כולם רודפים??
גילינו מאוחר מדי שהחיים לא באים אחרי
הם כאן, עכשיו, תוך כדי.
הם הלמידה, התהיה, הצמיחה,
הניסוי הכישלון ההצלחה.
ואם לא נחיה כל שניה, כל דקה,
נגלה שחיינו הם פצע ללא ארוכה.
אז לחיים!!!
מעכשיו עד מאה ועשרים.
תגובות