אז אמרו עלי...
מייצגת בכבוד...מוכשרת..מביאה כבוד... – משלבת תלמוד תורה עם דרך ארץ –
כן, אמרו עליי...
מחמאות, טוב, זה לא דבר חדש כל-כך אך אז חשבתי ורגע ו... אני גם רוצה להיות כזו, אוף! נכון שלא צריך לחזור בתשובה בשביל זה, אבל האין זה נכון שיגידו דברים בנוסח זה ל...דתיים, ופחות ל...חילוניים...?
אז מה שרציתי.. איך זה קשור למה שכתבו עליי, אני באמת לא יודעת, אבל מצאתי לנכון להזכיר את זה באותו הקשר, ואם אני כבר כאן, אז עד הסוף.
כן, זה מה שכבר שנה שאני מייחלת לעצמי, זה מה שכבר כמה חודשיים עובד לי עובר לי בראש, זה מה שכבר שבועות מספר מתנגן בליבי במנגינה קבועה. זה מה שקבוע, ולא רוצה לזוז.
הבעיה היא שאני לא יכולה להוציא את זה.
הבעיה היא שלהגיד "אני חוזרת בתשובה" אני לא יכולה!
אני מפחדת שיאשימו אנשים סביבי "הם השפיעו עלייך" הם יגידו, "את מדברת שטויות" הם יוסיפו "את קטנה ולא מבינה" כך הם יחתמו את זה.
כן, כאילו שמישהו יגיד לי אם לחזור בתושבה או לא, אבל אני צריכה מעט-מעט תמיכה או יותר מזה- תדרוך.
כן, מפחיד אותי לחשוב כמה פזיזה אני נשמעת כאשר אפילו המוסג תפילה אינו מצטייר לי באופן מוחשי. וזה רק בלשון המעטה.
מה גם שאני מפחדת מהייאוש, מהאי בקיעות.
לא, לא מפחיד אותי ללמוד, כי אם להפך.
אני פשוט מפחדת שאני לא אוכל ללמוד ו... לקרוא לעצמי "דתייה"? אני יודעת שלא יהיה לי מהיכן לשאוב חומר, ובעצם אשאר עם זה לבד, תמיד פחדתי מלבד.
חוששני שהמילה פחד תחזור בטקסט פעמים רבות, אולי רבות מידי אם כוללים את כל הפעים שהיא כבר נכתבה אבל...:
אני מפחדת שאני לא אצליח לראות דברים באותו כיוון ומאותה נקודת מבט כי... ככה חינכו ש... "אלו סיפורים יפים, שגם כתובים יחד..." תמיד הייתה הרגשה באוויר של סיומת המשפט "...והם לא אמיתיים...". הם גם שזרו פה ושם את העובדה שישנם אנשים שמאמינים שהם כן, כן אמיתיים. ידעתי שאני אהיה כזו? לא! אפילו לא חשבתי מה אני, פשוט בלעתי בשתיקה את ששמעתי, אבל עכשיו אני מפחדת.
עוד יותר אני מפחדת לטעות, לחשוב שאני מבינה משהו, כן רק לחשוב...
זו הפעם הראשונה שאני מעלה את זה כל על הכתב, ועושה לי רע, כן, רע בלב כשאני חושבת על כך שזה נכתב ביום שכביכול אנשים שרוצים לעשות תשובה, לא אמורים לכתוב, זה כמו לאכול גלידה לפני הגמילה ממתוקים...
לעת עתה אסיים, אניח את עטי לנוח, וזאת מבלי שסיימתי להגיד כל שהיה על ליבי, אך פרקתי לפחות הרוב גדול.
תגובות