ומאז שאני לא יודעת מה להגיד,
אני שותקת
ומאז שאני לא יודעת להגדיר
אני כלום
ומאז שאני לא יודעת טוב
אני רע
ומאז שאני לא יודעת שקט
אני משתגעת
ומאז שאני לא יודעת מי אני
אני אתה.
לא איזו צורה מוגדרת
ומאז אני שותקת
וזו אני
-
הלכתי וגילתי שאני משתמשת במילים, הבנתי שלא בחרתי אותם בקפידה, ראיתי שגם אחרים משתמשים בהן, רציתי אותן, רציתי אותן קרובת אליי.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ומאז שאני חומר אני תולה עיני לשמיים ואולי יותר נכון ללב. ומבקש מאלוקי שיבנה את צורתי. את הצורה שלי עצמי. שיאזן בין הנפש לגוף המוגבל. בין הסופי לאין סוף. תודה לך. אהבתי מאוד את השיר. מאוד התחברתי. שמחתי לראותו. אפילו שאולי כוונתך היא כוונה שונה. מאוד שמחתי בשיר. תודה שמעיהשחף [ליצירה]
- [ליצירה] " כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן הפך" (נצח ישראל למהר"ל). ועכשיו, כשאת יודעת את ההיפך, את יכולה לחזור ולדבר :-) [ליצירה]
- [ליצירה] רב משמעי, כתוב נהדר מאוד התחברתי תודה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אני היית מרחיבה ומפתחת יותר את הרעיון. זה מתומצת מידי. [ליצירה]
- [ליצירה] ודווקא מצאת מילים נוגעות ומדויקות בי. להגיד שאיני יודעת להגדיר,לפעמים זה הכי אמיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מאיה.. הרבה זמן לא שמעתי ממך.. איזה יופי לקרוא שירים לשך שמשלבים גם טבע וגם אמת כואבת כלשהית... אוהבת [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! הכיתה הזורמת... השיחות, בעלה חיוך גדול על הפנים... ו.... ברוכה הבאה לאתר [= [ליצירה]
- [ליצירה] "לנשום ולנשוף, לעצור." "להמשיך ולשוב ולחזור." זה טוב =) מרגיע.. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] מפעם לפעם אני רואה איך היצירות משתבכות, אין מילים בפים, ואף לא באצבעותי המקלידות כדי לתאר את דעתי. המילה "מקסים" לא תעזור... מצפה לעוד.. ועוד... ועוד! מצפה לשמוע ממך ( וזו) אני^_^ [ליצירה]
- [ליצירה] היי מאיה לכם.. "לכ-ם" הכווה לילדי הכיתה שליף וגם שם אין הכוונה לכולם, הכוונה היא לאותם ילדי כיתה אטומים שפשוט לא מסוגלים לראות עצב ביום בשואה, הם לא מסוגלים להראות טיפת כבוד... והנה לי קשה עם זה, במיוחד שזה הגיע למצב שבו אני היא זו שסובלת מזה. אל דאגה, אין לי חשש להגיד דברים באתר הזה (עד שאני אגלה בו איזה ילד מהכיתה שלי =) ) [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורי ליאור... שלא תעזי, שלא תעזי את שומעת?? שלא תעזי לתת ל--איבר-- הפועם בתוכך ללכת, לעזוב... זה הדבר הכי יקר והכי וחשוב שקיבלת. פשוט תקשיבי, הוא לא עזב, ואת, ואת אל תתני לו. גם אני אהבתי את הרעיון של הפיצול. (וזו) אני [ליצירה]
- [ליצירה] דמעות עלו לי בעיניים כשקראתי את הסיפור, במיוחד את הסוף. אפשר לשאול עם זה סיפור אמיתי. מצפה להמשך בקוצר רוח!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שזה קצת הטפתי מידי, לא? טוב לא... כיצד אוכל להגיד דבר כזה אם אני בעצמי הייתי עושה את זה לעצמי, כן, זה עובד! כמה שזה רק נראה "בשביל להכתוב" "בשביל הלהגיד" זה עובד! באמת הצלחתי קצת פחות לבכות, ולהוכיח את עצמי, ולהתכאזב, וכו' וכ'. וכן אפשר יותר לחחיך, אפשר! בהצלחה! אך אל תזנחי את הדמעות, את תזדקקי להן. בהצלחה, כבר אמרתי? [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש כאילו באים וכותבים לי את כל מה שאני, או לפחות את כל מה שאני כותבת.הדבר היחד הוא שאני מכניסה את העט לתוך הספירלה של המחברת ושמה את הכל יחד מתחת לכרית, פרט לכך- כל פרט כאן מדויק =) [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא סליחה, קרא משהו עם התגובה הקודמת.. אז.. מה שרציתי להגיד זה שההתחלה כל-כל הזכירה לי את הכיתה שלי "17, למשל, לדעתי הוא פשוט אפס.מסתכלים עליו ורואים את זה.אבל הוא ראשוני, אז אף אחד לא אומר מילה." אין לי מילים חוץ מ... עצם כך שבחרת להיות 134 מראה ש134 הוא אחד המספרים הכי טובים שיש!!! [ליצירה]
תגובות