שוב כויה
מתקוה שנגוזה –
שוב כאב
מזיווג שאיננו לי.
שוב הפנמה
שהכל מעם ד' –
שוב הכרה
שהכל לטובה.
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון, קצר וקולע. שה' יתן לך במהרה זיווג משמים ואז ימלא שחוק פינו. [ליצירה]
- [ליצירה] תמי, אני מוכרח לחלוק עלייך בנוגע לשיר הזה. השיר מאוד קצר - דבר שלא אופיני לחזקי - אולם דוקא במיעוט המילים מתגלה הגדולה של השיר. בחזרה על המילה "שוב" ארבע פעמים, הוא מתאר לנו, איך בכל פעם ששידוך מתפקשש לו, חוזר אותו תהליך שוב ושוב, והתהליך עצמו הוא פשוט: כאב ומשם הפנמה שהכל מאת הקב"ה וממילא הכל לטובה. דוקא בכך שהשיר קצר, מתגלה המסר הגדול החבוי בו, שייתכן שהיה מתפספס ביצירה שהמילים בה מרובות. בנוסף, אני חושב שבקיצור היצירה, יש מעין הרגשה שלכותב אין יכולת להביע את עצמו במילים מרובות, כי הוא אמנם מפנים שהכל לטובה, אבל עדיין כואב לו. [ליצירה]
- [ליצירה] קצר מידי וברור מידי אתה יכול הרבה יותר. לא מרגישים אותך כאן. יש אוסף עובדות לא חזקי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] העם איתך. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, קשה.. אבל כשמגיעים בסוף, כל הכאב נגוז.. בע"ה [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... הלוואי ולא נצטרך לעבור את כל זה... חזק ואמץ!!! העם איתך! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... הלוואי ולא נצטרך לעבור את כל זה... חזק ואמץ!!! העם איתך! [ליצירה]
- [ליצירה] קצר וקולע! אהבתי... [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, הכל לטובה. קלישה כביכול, אך לא כל אחד מסוגל להאמין שזה כך באמת. בעיקר בזמנים קשים. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה (בלית הגדרה אחרת שעולה לי במוח) מתוקה. מבט פשוט ואמיתי על העולם. אשריך! ושטה: אני הבנתי מהיצירה שהדגש הוא על ההפנמה שהכל מאת הקב"ה, ומתוך כך מגיעים להכרה שהכל לטובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה נטע היקרה, הנני סבור שיש טעם נפגם בפרסום פרקים בסדרה הומוריסטית בבין המצרים, ועל כן אין בכוונתי לפרסם פרקים חדשים עד לאחר תשעה באב. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לשאלה ב"ה היית משהו בעבר - דבר עצמותי הקיים, אבל הוא איננו טוב, ואתה מתקדם לעבר דבר אחר - שהוא טוב. "ממה שהיית" - בעברך "למה שלא תהיה" - כבר, כי אתה מתקדם. [ליצירה]
- [ליצירה] המקור ב"ה המקור לכונה ליתקון הפרטי ביקבה"ו הוא בעולת ראיה ח"א עמ' יג'. [והיסוד שבכל דבר ישנו מבט כללי ומבט פרטי מצוי בעין איה מהדורא בתרא בפיסקא הראשונה (עין איה ברכות ח"א עמ' 173)] [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, השימוש על ידך במושג "השמצות" הינו מוטעה. כל המידע הנזכר בפרק לגבי הארגון הינו אמיתי. א. "אני ראיתי לא מזמן באחד העיתונים, אמרה של אדם שקורא לעצמו רב, שאמר שזוגות צעירים צריכים להתחתן, ולא לחשוש מה יקרה עם הילדים, כי הרבנים תמיד יכולים להתיר להם 'להמנע' כהגדרתו" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, אמר דבר זה. ב. "לפני כמה שנים ראיתי מאמר במעריב שם תיארו איך ה'גבורים' האלה מצוהר נלחמים ב'דינוזאורים' – הם התכוונו לר' אברום והרב אליהו – והם ינהיגו את הציונות הדתית להשקפה ריאלית, ללא התעקשות על ארץ ישראל, ועל דבקות בהלכה, ועוד כל מיני הבלים." – דבר זה אכן קרה. מאמר שבו נכתב כך, אכן פורסם לפני כמה שנים במעריב. ג. "ביטויים שלהם כלפי מורנו ורבותינו, או שמא יש לומר 'הבד"ץ של קרית-משה' כפי שהם כונו על ידם" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, ומפורסם בצבור, כינה כך ברבים את מרן רה"י שליט"א ואת הגר"מ אליהו שליט"א. ד. "ומסתיים בהצהרה, שאם התורה מצווה על משהו שאיננו מוסרי בעיניך – אינך חייב לקיים את ההלכה." – דבר זה אכן קרה. במו עיני ראיתי "פסיקה" של אותו אדם הנזכר בסעיף הקודם, שבה "נפסק" כך. ה. "כמו ש'פסק' אותו 'מטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים' כפי שהגדיר אותו ר' אברום." – דבר זה אכן קרה. מרן רה"י שליט"א אכן כתב מכתב, שפורסם ברבים, לגבי אותו אדם, ושם הוא כותב עליו כי הוא מנצל "כל בימה ועיתון לדבר נגד רבנים ודעותיהם, להטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים". ו. "היתה לי פעם משודכת, שבת-דודתה התחתנה בחתונה רפורמית, אז לפני החתונה ה'אמיתית' הביאו רעבעלאך מצוהר שיחתן אותם 'על פי ההלכה'." – דבר זה אכן קרה. (בהנחה שהמשודכת לא שיקרה לי...) לעומת זאת המסקנה של אביאל לגבי אותם אישים הנזכרים בדוגמאות דלעיל: "הגרעין הקשה של צוהר – לא אלה שלהם כיוונתי באמרה היידישאית – הם אנשים חסרי-מצפון, שרוצים לעקור את הדת מקרבנו." – הינה חוות דעת אישית של הדמות, שמתאימה למה שבחורים רבים בישיבה חשים, ועל כן שמתיה בפיו. כמו-כן, המסקנה שלו לגבי תלמידי-חכמים שמשתפים פעולה עם הארגון: "יש שם מיעוט שעליהם נאמר: 'פאר געלט באקומט מען אלץ, נאר קיין שכל ניט' –בכסף אפשר להשיג הכל, חוץ משכל..." – הינה חוות דעת אישית כנ"ל. כללו של דבר, לא "השמצתי" – אלא אמרתי דברי-אמת. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה אביגיל זו אכן אחותו הקטנה, שמוזכרת בפרקים הקודמים בצד שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה, אור ליח' באלול ה"א תשס"ז. קוראים נכבדים, בהתקרב עלינו יום הדין, אמרתי בלבי: 'אפשפשה במעשי לראות הייטבו אם לאו'. והנה, כבר כתב הפוסק האדיר רבי יחזקאל לאנדא זצ"ל בריש סימן עב' מהמהדורה קמא של חלק אבן העזר, בתיאור המקרה שעליו נסוב אותו הסימן הידוע שנהיה יסוד לכל לימוד סדר נשים בעיון: "מעשה אירע שקודם ר"ה, דרך כל הארץ להתעורר כל אחד לשוב מחטאיו, ובאו כמה אנשים לפני בית דין בירורי העבירות, להתוודות עוונם ולקל תשובה כאשר יורו המורים בסגופים ובתעניות, לכל אחד תשובת משקל עוונותיו..." יעויין שם דהיו אנשים שבאו על אשת איש רח"ל, ובכל זאת בהגיע זמן אלול, שבו בתשובה שלמה והתוודו על עוונם (וכתוצאה מווידוים נגבתה עדות לגבי מעשה האישה ונתעורר הדיון שעליו נסוב הסימן). ואם אותם אנשים שהגיעו לדיוטא תחתונה, בהתקרב היום הגדול והנורא שבו מחטאם, מה אומר אני הדל? וחפשתי במעשי, ומצאתי שתי שגגות הקשורות לסדרה דנן: ראשית – דידוע, דמתוך הסדרה הריני מעורר על דברים, ולעיתים נגרם כאב לאנשים מחמת שהנני מעורר על דעות שונות, אשר אנשים אינם חפצים בהערותי עליהם. שנית – דרבים פונים אלי, בעניינים שונים הקשורים לסדרה, ולעיתים, מחמת טרדותי המרובות, אינני משיב בצורה נאותה. לכן הריני מודיע, כי אין בכוונתי אלא לעורר על דברים, ואינני חפץ בריב ומדון, ואם בשגגה גרמתי כאב למאן דהו, הריני מתנצל ומבקש סליחה. ומלבד זה, כבר כתב רבי יעקב עמדין זצ"ל, בסידורו, בחלק עמודי השמים, הנהגת תלמוד תורה, בהוספות מכת"י המחבר שנדפסו במהדורה החדשה: "ודע, שרוב תלמידי חכמים כעסנים וקפדנים בהכרח... מחמת שהם עמלים ויגעים כל ימיהם הרעים... וגם מחמת שהם דואגים תמיד על הגלות וחלול השם..." והנה ודאי, שאין אני עמל ויגע כל ימי (אשר ודאי ת"ל אינם רעים חלילה), ולא הגעתי למדרגה אשר כאב סיבוכי הגאולה וחלול השם גורם לי לדאגה תמידית, אולם בהיות וגם לי יש טרדות מטרדות שונות ואין עיתותי בידי – על כן פעמים אני עונה להשגות ושאלות בתמצית, ופעמים שאני דוחה הדבר עד לאחר זמן, ופעמים שאני חוטא ועונה בקוצר רוח, וד' הטוב יכפר. אולם, גלוי וידוע שרצוני אך ורק להיטיב, ועל כן הנני מבקש סליחה ומחילה, אם מאן דהו חש נפגע מאיזה מענה פרטי שהשבתי לו על השגה או שאלה. בנוסף, בימים אלה רבו מאוד טרדותי, ואמנם לא הגעתי למדרגתו של רבן של כל בני הגולה רבי שלמה קלוגר זצ"ל – אשר בשו"ת טוב טעם ודעת מהדורה תליתאה חלק א' לאחר שכותב (בריש תשובה מו): "...ראשית כל אני מוסר מודעה לפניכם, כי גלוי וידוע שלא יהיו דברינו נשמעים בקהילתכם ולא יעשו רושם..." ומבאר איסור אכילה מבשר השוחטים בקהילת דראהביטש מפני מעשה שהיה, ושוב מקשים קושיות על פסקו ומשיב (בתשובה מז): "...ואם כי היה מן הראוי שלא להשיב כלל, כי כבר הקדמתי תחלה שידעתי שלא יועילו דברינו שם..." וחותם את תשובתו באמרו: "והנה, זה אני כותב רק דרך פליטת הקולמוס, כי אין לי פנאי אפילו לבלוע רוקי..." – אבל מכל מקום, גם לי אין פנאי רב. וידע נא הקורא היקר, אשר למרות שהנני משתדל מאוד לעסוק בכוונת התפילה ולנסות לכוון כפי יכולתי, הרי שמרוב טרדותי בשבוע האחרון לא היה לי זמן כלל לעיין ולסדר הדברים, על מנת לכוון בחלקים נוספים מהתפילה, שעוד לא זכיתי בעוונותי הרבים לכוון בהם. ולא זו בלבד, אלא שבשבוע האחרון לא היה סיפק בידי ללמוד ולו סדר אחד של מוסר, אשר ראוי בכל עת, וקל וחומר בזמן הקדוש אשר אנו נמצאים בו. על כן, אחלה נא פני הקורא, שלא יצפה לפרקים חדשים בזמן הקרוב. אשר פנאי להרחיב דעת בדברי תורה מעבר לסדרים הקבועים אין לי, ולהוסיף בדברים אחרים – על אחת כמה וכמה. ואחתום בברכה המסורה מזקנים, אשר תמיד פני קונם מחננים: "תולה ארץ על בלימה, ייטיב לכם כתיבה וחתימה." בצפיית ראיית הישועה השלימה, יצחק יחזקאל הלוי פוקס. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה לא, מדובר על משודכת שונה. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לתגובות ב"ה כמענה לתגובות הנלבבות: מיכל - מנהג אשכנז הקדום היה שמסדר הקידושין מקריא לפני החתן את מילות "הרי את" וכו' (שלא לבייש מי שאינו יודע לקרוא), במילה "לי" חששו שמסדר הקידושין יקריא אותה כמות שהיא ומישהו עלול לחשוב שהוא זה שמקדש את הכלה, ולכן תיקנו שבמקום לומר "לי", ושהחתן יחזור אחריו, הוא אומר לחתן "זאגט 'לי' " - כלומר "אמור את המילה 'לי' ", והחתן כמענה אומר: "לי". לוגן - כדרכו של סיפור, הוא מתגולל הלאה. כך זה בחיים האמיתיים, השיחות היום יומיות לגבי הצעות שידוכים וכדומה, לא אורכות יותר מדקות ספורות, וכך השתדלתי לעשות בסיפור. אם תקרא סיפורים נוספים בסדרה - תראה שבכל אחד אנ משתדל להתאים את העלילה למציאות. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מעין היקרה – אחד הדברים הכי קשים לסופר, הוא לנטוש את העצמיות, ולנסות לתת לדמויות חיים משלהם, ולשים בפיהם את המילים המתאימות לדמות ולמצב שנוצר. הבה נתבונן בדמות של אודליה, ובמפגש שלה עם שגית: אודליה היא בחורה, שהבעיה הכי קשה שלה, היא חוסר המחשבה שלה לפני שהמילים נפלטות מפיה. היא נפתחת יותר מידי מהר בפני בחורים, היא נותנת להם הרגשה לא נוחה ב"אינטימיות" שהיא יוצרת ביניהם, והיא אומרת כל אשר עולה על לבה, ללא תשומת-לב. אודליה נפגשת לארוחת צהריים עם חברה, שהיא חברה קרובה, אבל לא אחת שמדברים איתה בכל יום. אודליה הריחה שיש צרות בקשר הזוגי בין משה לשגית, אולם לא ידעה בדיוק במה דברים אמורים. שגית מפתיעה את אודליה, ומספרת לה שיש חוסר-אמון כל כך גדול בינה לבין בעלה, שהיא אפילו לא מספרת לו שהיא נוטלת גלולות למניעת הריון. אודליה המומה, ובתור אחת שלא חושבת על מה שיוצא מפיה – היא פולטת: "את חושבת על הליכה לרבנות?" לא בתור קביעה, שראוי להיעשות כן, אלא בתור שאלה. שגית משיבה בשלילה גמורה, בגלל שהיא לא רוצה לשאת עליה את התווית של גירושין, או כלשונה: "אני לא אהיה אחת מהגרושות האלה." אודליה מבינה, שאין כאן אמירה חיובית "אני רוצה להשאר בנישואין", אלא אמירה שלילית: "אני לא רוצה להיות גרושה". ומכיוון שכך – אודליה מחרפיה את הטון, ואומרת: "אני ממש לא מבינה אותך. הנישואים שלך לא טובים. נקודה. את רוצה להשאר בהם?!" אם אני הייתי המדבר במקום אודליה, ודאי שלא הייתי מייעץ בתור קביעה, לפנות להליך של גירושין, אולם הדמות של אודליה, במצב שנוצר, חושבת כך. האם אשים מחשבה אחרת בפה של אחת הדמויות האחרות, בתור נגדיות למחשבה זו? עוד לא החלטתי. האם אכתוב במפורש את היסוד הסאטירי בעצם הענין של הגלולות – שאמנם בגזרה החרד"לית מתייחסים לדבר בתור ייהרג ואל יעבור (עד כדי כך שספרה לי פעם משודכת, שבאולפנה שבה היא למדה, המורה העבירה בכיתה י' (!!!) לנערות שיעור על האיסור המוחלט להשתמש בגלולות למניעת הריון), אבל מרן רה"י שליט"א מתיר במקרים של עייפות האישה בגלל ילדים מרובים בזמן קצר – את השימוש. ואם שגית היתה מספרת לבעלה את האמת, הוא היה מקבל עבורה היתר? עוד לא החלטתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, איני מבין את דבריך. אני אמרתי שאני חושב שהגדר שהרבנות מציעה איננו גדר הגיוני. וממילא אתה מתווכח עמי, ללא טעם. [ליצירה]
תגובות