ללכת מכאן –
להיות שם!
לברוח –
מהמקום הנוכחי
למקום העתידי,
ממה שהיית
למה שלא תהיה,
מהאופל
לאור!
לדעת –
שהאור נמצא בפנימיותך,
להכיר –
כי האור הוא האמונה!
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסכימה עם מיכל חזקי היקר. היצירות שלך לרוב מדהימות, וכשאתה יוצר יצירה שהיא רק נחמדה ותו לא, כמו היצירה הזאת, זה מאכזב... [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד ב"ה היצירה נחמדה, אבל לא מתעלה לסטנדרטים הרגילים שלך... אתה הרבה יותר מוכשר מהיצירה שמופיעה פה. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לשאלה ב"ה היית משהו בעבר - דבר עצמותי הקיים, אבל הוא איננו טוב, ואתה מתקדם לעבר דבר אחר - שהוא טוב. "ממה שהיית" - בעברך "למה שלא תהיה" - כבר, כי אתה מתקדם. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי... "ממה שלא היית למה שלא תהיה?" הרי אם אני מתקדם מהאופל לאור זה חיובי וזה משהו שיצור בי משהו שאני כן אהיה לא? [ליצירה]
- [ליצירה] עכשיו שהבנתי אני מסכימה עם כל מילה. מתחברת מאוד לשיר. וברוח השיר והחג חג שמח!! תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאוד. השורה האחרונה נפלאה! והבנות צודקות... כשאתה יוצר יצירה שהיא רק נחמדה ותו לא, זה באמת מאכזב (והלואי ואלו יהיו האכזבות היחידות שלנו...) [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, כבר כתבתי שעידו צודק ושאל לנו להמשיך את הויכוח כאן. ובענין מי דובר אמת ומי משקר - זה הקב"ה יודע. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה נ.ב. וכמובן שאני לא משוחח עם בחורות על הנושאים האלה, לא מפני שזה לא מעניין אותם (כי דוקא, לצערי הרב דיבורים על "נייעס" מושכים זנים שונים של אנשים) - אלא כי זה לא מעניין אותי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה ידידה היקרה, אני מודה לך מאוד על תגובתך, שניכר שבאה מעומק הלב, אבל הנני חלוק מכל וכל על מסקנתך. טענת כנגדי שתי טענות: א. העובדה שאני מתאר שאודליה רוחצת באמבטיה איננה צנועה. ב. העובדה שאביאל הולך לפגישה בדירתה של אודליה איננה צנועה. אענה עליהן כסדרן - א. כל מה שכתבתי בפרק הנוכחי הוא: "אודליה חזרה לחדרה, פשטה את בגדיה, לבשה חלוק-רחצה ונכנסה לחדר השירותים. אודליה הורידה את חלוק-הרחצה, ונכנסה לאמבטיה." לא התכוונתי לתת תיאורים לא צנועים חלילה, אלא מציאות פשוטה שבה הבחורה מתרחצת לפני פגישה. אני לא הרגשתי שהדבר איננו צנוע, וצר לי אם זה פגע ברגשותייך. (ומה שאת כותבת כאילו הדבר קשור לרמת "דוסיות" וכדומה, במחילת כבודך לענ"ד הדבר נובע מרגישויות מסוימות שיש לאנשים מסויימים ואכמ"ל.) ב. העובדה שהפגישה השלישית מתקיימת בדירתה, נובעת מחוסר ההבנה של אודליה, שלאביאל לא יהיה נוח בסביבה כזו, ומתוך רצון שלה שהוא יעזור לה בעבודות הבית וכו', העובדה שהוא חש שלא בנוח עם זה הוזכרה מספר פעמים בסדרה, והיא חלק מהתפתחות (או אי-התפתחות) הקשר ביניהם. שוב אחוזר ואומר תודה על תגובתך, חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה זה עתה ראיתי, את המכתב של יעקב ויסנר, מטעם הרבנות הראשית, ואם הדברים הנאמרים בו נכונים, הרי שכל מה שאמרתי היה מוטעה. כל הקריטריונים המדוברים, הם מכיוון שהאמנתי למכתבו של אחד מ"רבני" צוהר, שדיבר על הקריטריונים הנ"ל, אבל אם אכן הקריטריונים אינם נכונים, ויש פה ענין פשוט של בקשת אישור מהרבנות, כאשר ישנה ועדה שבודקת את ידיעות המועמד בהלכות קידושין - זה דבר מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] פירוש ליצירה ב"ה פירוש לביטויים קשים ומקורות חז"ל: מגן – [סימן א"ב שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 2 – בן-רחב: כדברי חז"ל עה"פ "בבנותייך גבך בראש כל דרך ורמתך עשית בכל רחוב ולא היית כזונה לקלס אתנן", 'יבוא בן המקולקלת שתקנה מעשיה ויוכיח בן המתוקנת שקלקלה מעשיה' – 'יבוא ירמיהו שהוא מבני בניה של רחב ויוכיח ישראל שקלקלו מעשיהן'. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 227 במהדורת מנדלבוים) שורה 3 – גלים המסומנים – כדברי חז"ל עה"פ "צהלי קולך בת גלים הקשיבי לישה ענתות", 'מה גלים מסומנים בעולם אף אבותיכם מסומנים בעולם'. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 225 במהדורת מנדלבוים) הצבי – ארץ ישראל, ע"פ הפסוק: "...ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי" (ירמיהו ג' יט'). בית ב: שורה 1 – הוריותו – נבואתו, כדברי הפייט: "יקוש היתה הוריתו" (יניי, בקדושתא לשבת דברי, מחזור פיוטיי רבי ייניי ח"ב עמ' 300) שורה 2 – ובצאתו ממעי-אמו שח שיחות – כדברי חז"ל עה"פ "בטרם אצרך בבטן ידעתיך" וגו', שביציאתו של ירמיהו לעולם זעק זעקה גדולה כבחור ואמר: "מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש" איברי זעו עלי שבר על שבר פתח פיו והוכיח את אמו: אמי לא עברתני כדרך הנשים ולא ילדתני כדרך היולדות, שמא היו דרכייך כדרכי כל הסוטות ונתת עינייך באחר, ככתוב: "ומצח אשה זונה היה לך", אמרה: מה ראה זה לומר בי כך? אמר: לא עלייך אמי אני מתנבא אלא על ציון וירושלים. אמר הקב"ה: עד שלא יצרתיך במעי אמך התנבאת על עמי. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 3 – זעק בקול – כדאיתא במדרש הנ"ל שזעק זעקה גדולה כנער. נגד ארחות – נגד דרכי ירושלים ויהודה. שורה 4 – דחות – במטרה שידחו את החטאים שלהם וישובו בתשובה. בית ג: שורה 1 – טרף וגו' – כדברי חז"ל: בנימין כל הימים שהיה במעי אמו לא מתה וכיון שיצא ממנה מתה כך ירמיה כל הימים שהיה בירושלים לא נחרבה וכיון שיצא ממנה נחרבה. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 237 במהדורת מנדלבוים) טרף בוקר – בנימין, ע"פ הפסוק: "בנימין זאב יטרף..." (בראשית מט' כז'). בית ד: שורה 1 – מכרוב וגו' – כדברי חז"ל, עשר גליות גלתה שכינה וכו' עשרה גלויות גלתה שכינה, מכרוב לכרוב וכו' שלוש שנים ומחצה שרתה שכינה בהר הזיתים והכריזה שלוש פעמים בכל יום: "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם", כיון שלא חזרו החלה פורחת באויר ואומרת: "אלך אשוב אל מקומי". (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 234 במהדורת מנדלבוים) מכרוב – התחנה הראשונה שממנה השכינה גלתה היא מהכרוב. שורה 2 – ונחה בפינה – בהר הזיתים. שורה 3 – סוררים שובו – "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם" (ירמיהו ג' כב'). שורה 4 – שושנה – השכינה, ע"פ הפסוק "כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות" (שה"ש ב' ב'). בית ה: שורה 1 – אם שבעה – השכינה, כדברי חז"ל שירמיהו ראה את השכינה לבושה שחורים ומתאבלת, ושאל אותה מי היא ואמרה לו שהיא אם שבעה וכו'. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קלא ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 2 – צדיק הוכיח סוטה פרועה – כדברי חז"ל: אמר ירמיהו לישראל: אומר לכם למה הייתי דומה? לכהן גדול שבא להשקות אישה את המים המרים, כיון שפרע שערה ראה שהיא אמו; הייתי סבור שאני מתנבא עלייך דברי נחומים והריני מתנבא עלייך דברי פורענות. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"ב במהדורת איש שלו') בית ו: שורה 2 – שבט – שוט, "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" (תהלים כג' ד'). שורה 3 – תחת היות להם לאוצר – במקום שדברי ירמיהו יהיו רק ד"ת שהם אוצר. שרשרת הפסוקים: "דברי ירמיהו" וגו' – הפסוק הראשון בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "בבנותייך גבך" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית א שורה 2 "צהלי קולך" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית א שורה 3 "מעי מעי" וגו' – הפסוק שאמר ירמיהו בעת לידתו כדברי המדרש הנזכר בבית ב "וימנעו רביבים" וגו' – הפסוק שממנו אנו למדים במדרש הנ"ל שירמיהו הוכיח את אמו. "שובו בנים" וגו' – הפסוק שאמרה השכינה בשהותה בהר הזיתים לפי המדרש הנזכר בבית ד. "אלך אשובה" וגו' – הפסוק שאמרה השכינה כשפרחה למעלה לפי המדרש הנ"ל. בית ז: שורה 1 – "בצר להם ישחרו בנים" – מתקשר לסוף פסוק האחרון בשרשרת הפסוקים, וכמו-כן לסוף הבית הקודם. שורה 3 – "ערירי" – אברהם אבינו. "אשר חשק בבנים" – נזכר בשל השורה הבאה שבה מדובר על הבטחת א"י לאברהם אבינו שנאמרה בברית בין-הבתרים, שבו הביע אברהם אבינו את חששו: "ד' א-להים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי..." (בראשית טו' ב'). שורה 4 – באמונים – באמונה, שאברהם אבינו האמין להבטחתו של הקב"ה, ככתוב: "והאמין בד' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו' ו'). מחיה – [סימן תשר"ק שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 1 – תחוללת וכו' – מקושר לסוף המגן, שלאחר שאברהם דבר על ערירותו, נתנה שרה את הגר, שתפקד ממנה. תחוללת – שרה אמנו, ע"פ הפסוק: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם" (ישעיהו נא' ב'). שורה 3 – רבוי – "הרבה ארבה את זרעך" (בראשית טז' י'). בית ב: שורה 1 – צור – הקב"ה. לערלה – הגר הגויה. שורה 2 – פרא אדם – ישמעאל, "והוא יהיה פרא אדם" (בראשית טז' יב'). לתרעלה – שיהיה לרעל עבור ישראל. שורה 3 – ערב התאכזרו וכו' – כדברי חז"ל על נבואת ישעיהו "משא בערב" וגו' ששמונים אלף פרחי כהונה ברחו לתוך חיילותיו של נבוכדנצר והלכו לישמעאלים. אמרו להם הכהנים: תנו לנו לשתות; הביאו לפניהם מיני מלוחים ונודות נפוחים, אמרו להם הישמעאלים: אכלו ושתו. כיון שהיה אחד מהם פותח הנוד היתה הרוח נכנסת בו ונחנק. (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) ערב – צאצאי ישמעאל שישבו בערב. שורה 4 – סדום הוכיח – ישעיהו הנביא שהוכיח את ישראל ואמר: "כסדום היינו" וגו' (ישעיהו א' ט'). מקדם – עוד לפני חורבן בהמ"ק. גילה – במשאו על ערב, שהישמעאלים יהרגו כך את עם ישראל. בית ג: שורה 1 – נביאים וכו' – כדברי חז"ל שהקב"ה שאל את ישראל: 'אבותיכם שחטאו היכן הם?' והם ענו לו: "והנביאים הלעולם יחיו"?! והשיב להם הקב"ה: 'אע"פ שמתו נבואתם קיימת'. שורה 2 – מבכי תמוז – עובדי עבודה זרה, ע"פ הפסוק: "...והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז" (יחזקאל ח' יד'). שורה 3 – עברתם – החטא שלהם. בית ד: שורה 1 – יורדי דומה – הרשעים שעתידים לרשת גהינם, ע"פ הפסוק: "לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה" (תהלים קטו' יז'). שורה 2 – טפשים מדעת – שברוב טפשותם אינם מכירים. שורה 3 – חומץ בן יין וכו' – כדברי חז"ל, שבשעה שלכדו את מנשה המלך שמוהו בכירה של נחושת והסיקו תחתיו אש. כיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה. כיון שלא הועיל כלום, אמר: 'זכור אני שהיה אבא מקריא אותי הפסוק הזה בבית הכנסת: "בצר לך" וגו', הרי אני קורא אותו, אם עונה אותי – מוטב, ואם לאו – הרי כל האלילים שוים'. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה. והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה: 'רבש"ע, אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה?!' השיב להם הקב"ה: 'אם איני מקבלו בתשובה, הריני נועל הדלת בפני כל בעלי תשובה'. מה עשה הקב"ה? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד ושמע תחינתו. (ירושלמי מסכת סנהדרין פ"י ה"ב) חומץ בן יין – מנשה המלך, שהיה רשע בן צדיק. חומץ בן יין – הביטוי ע"פ המעשה המובא בירושלמי מסכת מעשרות פ"ג ה"ד. שורה 4 – זונח-אל וכו' – מכיון שזנח את האל האמיתי והלך אחרי האלילים פשוט שלא יועילו לו. בית ה: שורה 2 – בזכרון תורה – במה שזכר מהתורה שהקריא לו אביו חזקיהו. שורה 3 – דרי-מעלה – המלאכים. בית ו: שורה 1 – אמיד – הקב"ה, שהכל שייך לו, ואינו חסר מאומה. שורה 3 – אנשי תוכחה – הנביאים שמוכיחים את ישראל. שרשרת הפסוקים: "אשר היה" וגו' – הפסוק השני בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "משא בערב" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ב שורות 3-4. "אבותיכם איה הם" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ג. "וכהצר לו" וגו' – מקור המדרש הנזכר בבית ד שורות 3-4 ובבית ה. "בצר לך" וגו' – הפסוק שאמר מנשה כנזכר במדרש הנ"ל. בית ז: שורה 1 – למוכחים וכו' – מתקשר לסוף פסוק האחרון בשרשרת הפסוקים, וכמו-כן לסוף הבית הקודם. למוכחים – לישראל שמוכחים בידי הנביאים. שורה 2 – ובעבורם – בעבור האבות. דובקי תועבות – הדבקים בעבודה זרה. שורה 3 – מרבי משובות – המרבים בחטאים. שורה 4 – צריכי אובות – המתים שנצרכים לאוב על מנת לתקשר עם החיים. משולש – [סימן יצחק יחזקאל הלוי (כפול) שבעה בתים בני ארבעה טורים – בכל טור ארבע מילים] בית א: שורה 1 – יודע עתידות וגו' – מקושר לסוף המחיה, שד' היודע עתידות הוא זה שיחיה לעתיד לבוא המתים. יודע עתידות – הקב"ה. שורה 2 – יער הלבנון – ביהמ"ק, ע"פ הפסוק: "ויבן את בית יער הלבנון..." (מל"א ז' ב'). שורה 3 – צאנו – ישראל. גנון – על מנת להגן עליו. בכל מלוא – בכל העולם. שורה 4 – צופים – נביאים. שופר – שהם כמו שופר שלו. בית ב: שורה 1 – חשופי שת – הגויים, ע"פ הפסוק: "...וחשופי שת ערות מצרים" (ישעיהו כ' ד'). אבן שלמה – ביהמ"ק, ע"פ הפסוק: "והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה" (מל"א ו' ז'). שורה 2 – חזירים – הגויים, ע"פ הפסוק: "יכרסמנה חזיר מיער..." (תהלים פ' יד'). שורה 3 – קריה עליזה – ירושלים. בית ג: שורה 1 – ידיים ורגליים וכו' – כדברי חז"ל, שירמיהו היה רואה ידיים ורגליים מקוטעות ומושלכות לדרכים והיה נוטלם ומחבקם ומנשקם ונותנם לתוך טליתו ואומר להם: 'בני, לא כך הייתי אומר לכם: תנו לד' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף?!' (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 232 במהדורת מנדלבוים) באסטרטא – ברחוב סלול, ע"פ הירושלמי: "רבי שמואל בר חייה בר יודה בשם רבי חנינה: התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו – חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא, ברם ההוא דאזל ליה באיסטרטא – לא בדה." (ברכות פ"א ה"א), ופירש באוצר התלמוד הירושלמי (כרך א' עמ' 376) שהמילה איסטרטא פירושה רחוב סלול ומרוצף, והיא לקוחה מהמילה היוונית סטראטא. שורה 2 – ישר – ירמיהו. שיירי שחיטה – מה שנותר מהריגת ישראל. שורה 4 – לו שמעתם לפליטה – אם הייתם שומעים בקולי הייתם נצלים ממות. בית ד: שורה 1 – זרע כה יהיה – ישראל שהם הזרע שעליו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו "כה יהיה זרעך" (בראשית טו' ה'). שורה 4 – קרות אמן לא עונים – כדברי חז"ל עה"פ "ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם": אל תהי קורא 'בנים לא אמון בם' אלא 'בנים לא אמן בם' – שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שהיו מברכים אותם. (ספרי האזינו פיסקא שכ) בית ה: שורה 1 – אמר קנוא ונוקם וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאמר הקב"ה לירמיהו: טול כוס החימה והשקה את הגויים. נטל ירמיהו הכוס ושאל: למי אשקה תחילה? השיב לו הקב"ה: את ירושלים וערי יהודה השקה תחילה. כיון ששמע ירמיה כך פתח פיו וארר את יומו: "ארור היום אשר יולדתי בו". אמר ירמיהו לישראל: אומר לכם למה הייתי דומה? לכהן גדול שבא להשקות אישה את המים המרים, כיון שפרע שערה ראה שהיא אמו; הייתי סבור שאני מתנבא עלייך דברי נחומים והריני מתנבא עלייך דברי פורענות. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קכט ע"א במהדורת איש שלו') קנוא ונוקם – הקב"ה. לתמים – לירמיהו. שורה 4 – חי עולמים – הקב"ה. בית ו: שורה 1 – דמיון דברים – שהמשל דומה למה שהקב"ה אמר לו. שורה 3 – כונס חדרים – הכה"ג שנכנס ביוה"כ בתוך קה"ק שהוא חדר בתוך חדר. בית ז: שורה 3 – יהי ארור יום הולדתי – כדברי חז"ל במדרש הנ"ל שעל דבר זה אמר: "ארור היום אשר יולדתי בו" (ירמיהו כ' יד'). שורה 4 – ירושלים בגלותה – על גלות ירושלים. שרשרת הפסוקים: "ויהי בימי יהויקים" וגו' – הפסוק השלישי בהפטרה, מתקשר לסוף הבית הקודם. "תנו לד' אלהיכם" וגו' – מקור המדרש המובא בבית ג'. "ויאמר אסתירה" וגו' – מקור המדרש המובא בבית ד'. "אל כל אשר אשלחך" וגו' – מקור המדרש המובא בבתים ה'-ז'. "ארור היום" וגו' – הפסוק שאמר ירמיהו כנזכר במדרש הנ"ל. פיוט חי: [ללא סימן חרוז אחיד עשרה טורים – בכל טור חמש מילים] שורה 1 – ברוך אתה – קישור לפסוק האחרון בשרשרת הפסוקים. מקדיש נביאים – קישור לסוף המשולש, וכן לפסוק המסיים באופן מסורתי את פסוקי המשולש: "ואתה קדוש" וגו'. שורה 2 – חברים – ישראל. שורה 7 – דבר דברי הדברים – כדברי חז"ל, שכל מקום שנאמר בו "דבר" או "דברי" או "דברים" אלות ותוכחות הוא. כתוב: "אלה הדברים אשר דבר משה", מה כתוב לאחר מכן? "מזי רעב ולחומי רשף"; כתוב: "דבר ד' אשר היה אל הושע בן בארי", מה כתוב לאחר מכן? "כי אתם לא עמי"; כתוב: "דברי ירמיהו בן חלקיהו", מה כתוב לאחר מכן? "אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב". (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 229 במהדורת מנדלבוים) שורה 8 – משה הושע וירמיהו – הנביאים הנזכרים במדרש הנ"ל. הברים – הנקיים. שורה 9 – השיבנו אליך ונשובה – ע"פ הפסוק: "השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" (איכה ה' כא'). פוקח עורים – כמו שאתה פקוח עיני העורים כן פקח עינינו לשוב אליך. שורה 10 – יוצר יצרים – כי כל חטאנו בה מחמת שאתה יצרת בנו את היצר הרע. פיוט שלפני הקדושה המוקדמת: [קיקלר סימן יצחק יחזקאל ביר(בי יעקב לוי הלוי) – מושלם בפיוט הבא שלושה עשר בתים בני שלושה טורים – בכל טור חמש מילים עם שתי מחרוזות מתחלפות] בית א: שורה 1 – יודע יצר – קישור לסוף הפיוט הקודם. חי לעד וקיים לנצח – קישור לשורה "חי וקיים" וכו'. שורה 2 – לא ישכח – ומכיון שהוא יודע את יצרנו הוא יודע שהחטא איינו נובע מעצותנו, ולכן למרות חטאינו איננו שוכח אותנו. רעית דוד צח – ע"פ הפסוק: "דודי צח ואדום דגול מרבבה" (שה"ש ה' ו'). רעית דוד צח – ובנוסף הוא לא ישכח אותנו כי הוא כביכול נשא אותנו במעמד הר סיני לאישה. בית ב: שורה 1 – קוראים מבור תחתיות – ע"פ הפסוק "קראתי שמך ד' מבור תחתיות" (איכה ג' נה'). שורה 2 – אשר תחת חטאים יראה זכויות – ובקשתם שתחת חטאינו יראה ד' זכויותינו. שורה 3 – ויציל – ובנוסף בקשתנו שיציל. גוזלים – ישראל. אריות – הגויים. בית ג: שורה 1 – חברות עגונות וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאמרה אישה לרעותה: "למה יצאת לשוק?! לא יצאת לשוק מימייך!" וחברתה עונה לה: "מכסה אני ממך?! קשה היא מכת הרעב, איני יכולה לסבול." והן אוחזות זו בזו, וחוזרות ומבקשות בתוך העיר ולא היו מוצאות ומגפפות את העמודים ומתות ובניהם יונקי חלב מהלכים עליהן ומושכיהם דדיהן לפיהם לינוק ומתים ברעב. (פסיקתא רבתי, פרשה כו, דף קל ע"ב במהדורת איש שלו') שורה 2 – צפדון עורם – ע"פ הפסוק: "...צפד עורם על עצמם..." (איכה ד' ח'). בית ד: שורה 1 – קטנים וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל. יהלכו גויותם – יהלכו על הגוויות של אמותם. בית ה: שורה 1 – ילדיהן וגו' – ע"פ הפסוק: "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן..." (איכה ד' י'). שורה 2 – מבלי דעת – מבלי שהאבות ידעו. בית ו: שורה 1 – חמרמרו מעי – ע"פ הפסוק: "כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי..." (איכה ב' יא'). בית ז: שורה 2 – גם בחטאם וכו' – כדעת רבי מאיר (ספרי האזינו פיסקא שח) שורה 3 – אשר הם כולם וכו' – וגם לפי רבי יהודה (בספרי הנ"ל) שלא נקראו בניו, הרי הם כולם מעשי ידיו. בית ח: שורה 1 – בעת שוכנו בציון – ע"פ הפסוק: "ונקיתי דמם לא נקיתי וד' שוכן בציון" (יואל ד' כא'). בית ט: שורה 1 – אז – כשד' ישכון בציון. שורה 2 – כהחרבת וכו' – ע"פ דברי חז"ל, ש"עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל", עלה נבוכדנצר בחודש אב והחריב את ביהמ"ד על מנת שיבוא הקב"ה בחודש אב ויבנה את ביהמ"ק. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 239 במהדורת מנדלבוים) בית – ביהמ"ק. קהילת – שבו נקהלים. המוניך – ישראל. שורה 3 – במזל אריה – כמו שנבוכדנצר החריב את ביהמ"ק בחודש אב, כן הקב"ה יבנה את ביהמ"ק בחודש אב. מעוניך – ביהמ"ק שהוא מקום מושבו של עיקר השראת השכינה של הקב"ה בעולמו. בית י: שורה 1-2 – להאיר וכו' – ע"פ הנוסח הארץ-ישראלי בסיום ברכת המאורות: "תאיר אורך על ציון ותזרח בכבודך על ירושלים". בית יא: שורה 1 – עדיך – אליך. שורה 2 – מטמאי – אבותינו שטמאו. ועדיך – את ביהמ"ק. שורה 3 – עבדיך – למרות שהם עבדיך. בית יב: שורה 1 – יום כפור וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שבו ביום שהרגו לזכריה בן יהוידע עברו שבע עבירות – הרגו כהן ונביא ודיין, ושפכו דם נקי, וטמאו את העזרה, וחללו שבת ויוה"כ. (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) במות יהוידע – בעקבות המוות של יהוידע הכהן הגדול. שורה 3 – בנו – זכריה שהיה בנו של יהוידע הכהן הגדול. בית יג: שורה 1 – נבואת המקדש – הנבואה שניבא זכריה בן יהיודע בביהמ"ק. שורה 2 – העוברים על מצות – ע"פ נבואת זכריה בן יהוידע: "כה אמר הא-להים: למה אתם עוברים את מצוות ד' ולא תצליחו, כי עזבתם את ד' ויעזוב אתכם" (דהי"ב כד' כ'). נערץ ונקדש – קישור לקדושה המוקדמת. פיוט שאחרי הקדושה המוקדמת: [סימן (יצחק יחזקאל ביר)בי יעקב לוי הלוי – המשך מהפיוט הקודם שלושה עשר בתים בני שלושה טורים – בכל טור חמש מילים עם שתי מחרוזות מתחלפות] בית א: שורה 1 – בעלות וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל, כיון שעלה נבוזראדן שאל מהו הדם המבעבע, אמרו לו דם פרים ואילים וכבשים שהוקרבו על גבי המזבח, הלך ושחט פרים אילים וכבשים, ועדיין היה הדם מבעבע; כיון שלא הודו לו תלאן בגרדום, אמרו: הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידינו נתודה. אמרו לו נביא אחד היה מתנבא עלינו מה שאתה עתיד לעשות והרגנוהו, מייד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחטו עליו ועדיין הדם תוסס, גער בדם ואמר: אתה רוצה שאאבד כל אומתך עליך?! מייד נתמלא הקב"ה רחמים ואמר: מה זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני, אני שכתוב בי "כי אל רחום" וגו' על אחת כמה וכמה, מייד רמז לדם ונבלע במקומו. תקיף – נבוזראדן. תקיף – קישור לסוף הקדושה המוקדמת. שורה 3 – ולא הודו – על האמת. בית ב: שורה 2 – למרות המעשים – שעשה. בית ג: שורה 3 – בקריה – בירושלים, שנקראת "קריה נאמנה" (ישעיהו א' כא'). בית ד: שורה 3 – אדיר – הקב"ה. קל וחומר – מנבוזראדן, כדברי חז"ל הנ"ל. בית ה: שורה 1 – קדוש וכו' – ע"פ דברי חז"ל, ששמונים אלף פרחי כהונה ברחו להם לתוך קלתותיהם של בהמ"ק וכלם נשרפו ונשתייר מהם רק יהושע בן יהוצדק שנאמר: "הלא זה אוד מוצל מאש". (ירושלמי מסכת תענית פ"ד ה"ו) קדוש – הקב"ה. שורה 2 – רק אחד – הוא יהושע בן יהוצדק. שורה 3 – כעבור שנים – כעבור שבעים שנה, בתחילת ימי ביהמ"ק השני. בית ו: שורה 1 – בין וכו' – ע"פ דברי חז"ל, שאם ישובו ישראל בתשובה יקויים בהם נחמות יחזקאל, ואם לאו יקוימו תוכחות ירמיהו. (פסיקתא דרב כהנא, דברי ירמיהו, עמ' 226 במהדורת מנדלבוים) שני כהנים – ירמיהו הכהן ויחזקאל הכהן. שורה 2 – רווח ליהודים – ע"פ הפסוק: "...רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר..." (אסתר ד' יד'). שורה 3 – ימאנו לשמוע – בקול התוכחה. כשדים – בבלים. בית ז: שורה 1 – לא שמעו וכו' – ע"פ דברי חז"ל: מי גרם לישראל להיות מנובלים ומטופשים? שלא הוחכמו בדברי תורה. (ספרי האזינו פיסקא שט) שורה 2 – להבל שוחים – ולכן השתחוו לעץ ואבן שאין בהם ממש. בית ח: שורה 1 – ועודי ועד – ישראל שהיו מתועדים יחד בביהמ"ק. בית י: שורה 2 – זכרו וכו' – ע"פ דברי חז"ל: זכור ימות עולם – כל זמן שהקב"ה מביא עליכם יסורים תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד לתת לכם לעתיד לבוא. (ספרי האזינו פיסקא שי) המים המרים – הייסורים שהם מרים. שורה 3 – מתיר אסורים – שהוא עתיד להתיר אתכם מבית אסורים בגלות. בית יא: שורה 1 – לא תשכחו וכו' – ע"פ המשך דברי חז"ל הנ"ל: בינו שנות דור ודור – זה דורו של משיח שיש בו שלושה דורות. בית יב: שורה 3 – רחוקים – ישראל שמתרחקים בעוונותיהם מאביהם שבשמים. בית יג: שורה 1 – לארץ חמדה – ע"פ הפסוק: "וימאסו בארץ חמדה..." (תהלים קו' כד') שורה 3 – ושם נקדישו – קישור לשורה שלפני הסילוק. סילוק: [ללא סימן מספר מילים לא קבוע] שורה 1 – תתגדל ותתקדש – קישור לשורה שלפני הסילוק. שורה 7 – העליונים – המלאכים. שורה 8 – ברבבות המונים – ברבבות רבבות המוני המונים של מלאכים. שורה 11 – לעומת מראה הקשת – לעומת מראה דמות כבוד ד' שהוא כמראה הקשת, כדברי הנביא יחזקאל (יחזקאל א כח). שורה 12: בקדושה משולשת – בחזרה שלוש פעמים על המילה "קדוש". [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה זה עתה שוחחתי עם מישהו בטל' על הנושא של הסילוקים, והוא הזכיר לי שיש גם את "הסילוק דזולת" שחיבר רבי שלמה הבבלי "על הרי בשמים סוב ודמה לך דודי", שבכתבי יד איננו מוגדר כ"סילוק", אולם פליישר בספרו על היוצרות מגדיר אותו כך, בגלל שהוא מסמן סוף הרחבה פיוטית. (הערה חשובה - לא עיינתי בגוף הספר, אלא אני מסתמך על דברי הידיד.) [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קוראים יקרים, נתבקשתי בכמה וכמה הודעות אישיות לחוות את דעתי בנוגע לפלוגתת המגיבים על המניעים של אביאל. אין בכוונתי לעשות כן - לענ"ד בכל יצירה יש פנים מרובות וכל אחד טועם בה טעם אחר. אין זה מקומי לומר לקוראים כיצד עליהם להבין את הלך רוחו של אביאל; כל אחד יבין כפי שהוא רוצה. עם הקוראים היקרים הסליחה, ולמגיבים - יישר כח על ההתעניינות בסיפור. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לתגובות ב"ה מיכל - כשכתבתי את היצירות, זה לא היה בכוונה שהן תשלמנה אחת את רעותה - זה הגיג פרי מוחו של קופץ, בראותם אותן. לוגן - "עולם שפל" כוונתו שעולמנו הגשמי הוא שפל לעומת העולמות העליוניים הרוחניים. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה בלה היקרה, היצירה לא נכתבה עלי, אלא על ידיד. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה יסכה היקרה - השימוש בסוג ה"חרוז" הזה, ודאי שאיננו נעשה על ידי במתכווין. אדרבה - אינני אוהב דברים מעין אלה. באופן עקרוני, אינני משכתב את יצירותי הרגילות (עייני ביצירתי הדלה "דרכי יצירה", שהדבר איננו נובע ממעלה, אלא אדרבה - מחסרון), ולו יצויר שהייתי עושה כן, ייתכן בהחלט שהייתי משנה את הדברים. ביצירות שאני מנסה לחרוז בהם (עייני לדוג' ביצירתי הדלה "קדושתא לשבת דברי") - אני חורז אך ורק בצורה מלאה ואכמ"ל. [ליצירה]
תגובות