למחרת עבדה אודליה כרגיל, וכאשר שבה לביתה בשעות הצהריים, קבלה שיחת טלפון משגית.

-         "שלום שגית." – אמרה אודליה.

-         "שלום אודליה. יש לך כמה דקות?"

-         "כן."

-         "יופי, כי ניהלתי את השיחה החשובה עם משה, ורציתי לדווח לך על התוצאות."

-         "בשמחה."

-         "אז כבר אתמול, אני סדרתי עם אחותי רויטל שהיא תיקח את הילדים היום כדי שהם ישחקו עם הבני-דודים, והבהרתי למשה שהיום הוא בא הביתה לארוחת צהריים ונשאר גם בסדר הקדוש שלו, כי אנחנו צריכים לדון בנושא חשוב."

-         "יופי, אז כבר הכשרת מראש את השטח."

-         "הכנתי לו לארוחת צהריים סטייק טוב כמו שהוא אוהב, ותפוח אדמה אפוי, כדי שהוא יהיה במצב רוח טוב."

-         "כפי שאומר הפתגם: ´הדרך ללבו של הגבר עוברת דרך הקיבה שלו´."

-         "בדיוק. ואחרי שהוא סיים לאכול..."

-         "מה זה ´הוא´ סיים? את לא אכלת איתו?!" – תמהה אודליה.

-         "נראה לך שמצב המתוח שבו הייתי, היה לי כוח לאכול?!"

-         "מצורת השאלה, אני מניחה שלא."

-         "אז אחרי שהוא סיים לאכול, הוא שאל על מה אנחנו צריכים לדון. אז עניתי שאנחנו צריכים לדון במצב הנישואין, כי המצב לא תקין."

-         "והיה נראה שהוא מבין שהמצב לא נורמאלי?"

-         "לא. הוא היה די המום. אבל אמרתי לו שאין בינינו יחסי אהבה שאמורים להיות, והוא לא תשומת לב, ולא מתייחס למה שאני אומרת – וככה זה לא יכול להמשך. הוא לא נותן תשומת לב מספיקה לילדים והם יגדלו ויחשבו שככה אבא אמור לנהוג, והם יורישו את המידות הרעות שלו הלאה לדורות הבאים."

-         "ולא ספרת לו על הגלולות?"

-         "לא היה לי אומץ." – השיבה שגית.

-         "טוב. ומה קרה אז?"

-         "אז הוא שאל: ´מה זאת אומרת?´ ואני הבהרתי לו, שאם לא היו ילדים שמעורבים בנושא הייתי פותחת תיק ברבנות, אבל בגלל שיש לנו ברוך ד´ משפחה אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת לייעוץ זוגי."

-         "ואיך הוא הגיב?"

-         "הוא שאל אם אנחנו יכולים לנסות לפתור את הבעיות לבד, ואני אמרתי לו שאני מוכנה לנסות עכשיו ולדון על כמה בעיות ולראות אם יש מצב להגיע להסכמות לבד."

-         "ואיזה נושא העלית קודם?"

-         "נראה לך שיכולתי להעלות נושאים?! ניסיתי לדבר על משהו, והוא הודיע שהוא חוזר לישיבה לסדר שלו, וכשהוא יחזור נמשיך לדבר."

-         "מה?! אחרי כל המאמצים שלך הוא חשב שהוא יטייח אותך כך?!"

-         "גברים. למה את מצפה מהם?"

-         "ומה עשית אז?"

-         "התעצבנתי ואמרתי לו: ´אם אתה יוצא מהדלת, כשתחזור – אני לא אהיה כאן.´ "

-         "ואז הוא הלך או נשאר?"

-         "הוא התחיל להרצות לי על החשיבות של לימוד התורה, ועל זה שאני אישה ואני לא חייבת ללמוד תורה אז אני לא מבינה במה מדובר. ואז הוא הסביר שכל מצווה של תלמוד תורה שקולה כנגד תרי"ג מצוות, ושהגר"א כותב שבכל מילה של לימוד תורה מקיימים מצווה, אז שאני אחשוב לבד כמה מצוות שווה הלימוד שלו בסדר."

-         "וואוו, אפילו את הדברים היסודיים ביותר בעלך לא קולט."

-         "נכון. ואז אני פשוט התעצבנתי לגמרי, יצאתי מהדירה, ועכשיו אני מסתובבת לי ברחוב." – אמרה שגית.

-         "ומה התוכניות הלאה?"

-         "אין לי מושג. בכלל לא חשבתי על זה."

-         "אז בואי נחשוב יחד."

-         "מצוין."

-         "אם איימת שתעזבי את הבית, ואת לא תממשי את האיום, הוא לא ייקח אותך ברצינות."

-         "אז אני צריכה לחזור הביתה ולארוז את הדברים שלי ושל הילדים, ולארגן לנו מקום לישון הלילה."

-         "אני חושבת שהסדר ההפוך עדיף: קודם לסדר מקום ואז לארוז." – אמרה אודליה.

-         "את צודקת."

-         "ואת גם צריכה להשאיר מכתב, שיבהיר היטב מה התנאים לחזרתך הביתה."

-         "את צודקת. אני אכתוב לו שהוא צריך בעצמו לקבוע תור אצל יועץ נישואין, ואנחנו צריכים ללכת לפחות פעם אחת, ולקבוע פגישה נוספת, לפני שאני אחזור הביתה."

-         "בדיוק! ככה הוא ידע שאת רצינית!"

-         "ומה אני אעשה אם הוא לא יסכים? כלומר, אני מניחה שלא תהיה לו ברירה אלא להסכים, אבל בכל זאת מה אם לא?"

-         "אם לא... אני חושבת שאם את רוצה – מסיבה שאני לא מבינה – לנסות לשמר את הנישואין, את צריכה לברר לאיזה רב בישיבה הוא מקורב, למצוא את מספר הטלפון שלו, ולהסביר לו את המצב. אני בטוחה שאם מישהו בעל סמכות ידבר איתו בהגיון, ויסביר לו שכל מה שאת רוצה כרגע... בעצם, תמחקי את ´כרגע´... אם בעל סמכות ידבר איתו בהגיון ויסביר לו שכל מה שאת רוצה זה ייעוץ זוגי, על מנת לעזור לכם לשקם את הנישואין, הוא יבין שזה מה שהוא צריך לעשות."

-         "ואם גם זה לא יעזור?"

-         "אם גם זה לא יעזור... אז אני חושבת שאת תאלצי לפתוח בהליך גירושין. גם אז יש סיכוי שהוא ישנה את דעתו."

-         "בסדר גמור. אז אני מוצאת מקום, אורזת, כותבת מכתב, עוברת, ואז נראה מה תהיה התגובה שלו."

-         "מצוין."

-         "אז אני אתקשר לאחותי ואראה אם אפשר באופן זמני לשהות אצלה. להתראות."

-         "להתראות שגית, ושיהיה לך המון המון בהצלחה." – אמרה אודליה, בעודה נזכרת כמה היא שונאת כשאנשים מאחלים לה בהצלחה. היא תמיד מרגישה שזה בא מאנשים שלא אכפת להם ממנה כהוא זה, ואומרים זאת אך ורק כדי לצאת ידי חובתם. אצלה אין הדבר כך – איחוליה באים מכל הלב. 

שעתיים לאחר מכן, התקשרה שגית שנית. 

-         "צהריים טובים שגית."

-         "צהריים טובים אודליה."

-         "מה העדכונים?"

-         "דברתי עם אחותי, הסברתי לה את המצב שנוצר – היא ממש היתה בהלם, אבל כמובן שהסכימה שאשהה אצלה."

-         "גם בעלה הסכים?"

-         "אני בטוחה שהיא תעמיד בפניו עובדות בשטח."

-         "טוב... אם את אומרת..."

-         "ארזתי את כל החפצים, כתבתי למשה מכתב והשארתי אותו על שולחן המטבח, העתקתי אותו – כדי שאני אזכור את האומץ שלי – ועכשיו אני כבר אצל אחותי, כשכל החפצים פה, ואני צריכה להסביר לילדים שנישן פה לכמה לילות."

-         "את רוצה להקריא לי את המכתב?"

-         "בשמחה. תהיי גאה בי. כתבתי כמו שצריך. ´משה! הילדים ואני כבר לא מתגוררים איתך. אם אתה רוצה להחזיר את המצב לקדמותו, מצא יועץ נישואין טוב וקבע אצלו תור. ברגע שנשתתף בפגישה אחת אצלו, ונקבע תור שני – הילדים ואני נוכל לשוב להתגורר איתך. אם לא תענה לבקשה – הליך גירושין יצא לפועל! אני מכבה את הפלאפון, אם אתה רוצה להעביר עדכון לגבי מקום וזמן המפגש – תתקשר לרויטל.´ עד כאן המכתב."

-         "כתבת יפה מאוד. סגנון חזק ותקיף. זה מה שמשה צריך."

-         "אני מקווה שזה יעזור."

-         "שגית, אנחנו בסך הכל כלים לעשיית רצונו של אדון הכל. אנחנו אנושיים, ואנחנו לא מושלמים. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים לעשות, וד´ מסדר שהכל יהיה לטובה."

-         "את לא תצטטי לי איזה פיוט שאומר את זה?!" – אמרה שגית מתוך שעשוע.

-         "אם את רוצה אני יכולה." – השיבה אודליה, והמשיכה באמרה: – "אמיתי, בסליחה שלו ´אפפונו מים עד נפש´, אומר: ´ש-די, עשינו את שלנו.´ – כאשר הוא מתכוון לכך שצמנו, התפללנו, שבנו בתשובה ונתנו צדקה. – ואז הוא ממשיך ואומר: ´תקיף, עשה את שלך.´ ואז הוא מבאר, מהו המעשה שאנחנו רוצים שד´ יעשה: ´אל תשב עמנו בדין. מדבר ומחרב ומרעב מלטנו.´ "

-         "אני צריכה ללמוד לא לפתוח את הפה, במקום שעדיף לשתוק." – סכמה שגית.

-         "טוב, אז אני אניח לך כעת לנפשך, אני מאוד מקווה שד´ יורה לך את דרך הישר, ויסייע לך לעשות רצונו."

-         "תודה רבה אודליה. להתראות." – אמרה שגית.

-         "להתראות." – השיבה אודליה.

אודליה המשיכה את יומה כרגיל, גלשה קצת באינטרנט, סדרה את חדרה, שוחחה בקצרה עם חנה, והמתינה בקצרות רוח – הנובעת מתוך חוסר נוחות ממאורעות היממה האחרונה – לשיחת הטלפון היעודה מאביאל.

כאשר מחוגי השעון הראו שהשעה שמונה ומחצה, צלצל מכשירה הסלולארי, ועל הצג הופיע הכינוי האהוב עליה: "מרכזניק רחפן וחמוד".