לאחר אמירת שלום הדדית, וחזרה מצידו של אביאל על היסוד ש"הודו לד´ כי טוב כי לעולם חסדו" – תוך כדי הרהור של אודליה אם החזרה התמידית על הפסוק כמענה לדרישה בשלומו של אביאל, איננה מפחיתה מעוצמתה – הבהיר אביאל:

-         "היום תהיה לנו בעיה בשיחה."

-         "איזו בעיה?"

-         "אני לא אהיה מצחיק כהרגלי..."

-         "מדוע ולמה?" – שאלה אודליה, וחכתה לשורת-המחץ של אביאל.

-         "אני עייף, וכשאני עייף אני פחות מצחיק."

-         "למה אתה עייף?"

-         "השקעתי חלק מהיום ב´הבאת שלום בין אדם לחברו´ בתוך משפחתי, במקום ב´תלמוד תורה כנגד כולם´ – אז אני עייף יותר מהרגיל."

-         אודליה תמהה בלבה אם המהלך היה נסיון להצחיק שכשל או שאביאל מתכווין ברצינות, ושאלה: "רוצה לספר לי על מה היתה המריבה?"

-         "לא מריבה... סתם רגישות-יתר של נשים, שאין צורך להתעסק בה."

-         אודליה היתה מופתעת מדבריו של אביאל, והיא הגיבה מיידית: "אמירה די שובניסטית מצידך..."

-         "כך למדונו חכמינו זכרונם לברכה: ´לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה.´ זו איננה אמירה שובניסטית, אלא תיאור מציאות. נשים יותר רגישות מגברים."

-         אודליה הבינה שאביאל איננו מבין את דבריה, וממילא אמרה: "נכון, אבל התיאור שלך בתור רגישות-יתר הוא סובייקטיבי. מנקודת מבטי, נשים אינן סובלות מרגישות-יתר, הגברים סובלים מקהות-יתר..."

-         "נקודות מבט שונות מפרות את העולם... כמובן בהתנאה שהן תואמות את השקפת-העולם שהקדוש ברוך הוא חפץ בה. אם הן סותרות את יסודות האמונה – הן אינן שוות כלום."

מתוך הזעזוע שנפל עליה שתקה אודליה למספר שניות ולא הגיבה לדבריו של אביאל, מה שגרר בעקבותיו שאלה מצידו של אביאל:

-         "אמרי נא לי, איך עבר עלייך יומך?"

-         אודליה השיבה בחוסר-רצון: "היה יום רגיל." – ומתוך תשובה זו נזכרה במה ששמעה ברדיו, ואמרה – "שמעתי ברדיו איזה טמבל צוהרי מדבר דברי-שטות נגד ההתנחלות והתעצבנתי, ולעומת זאת חברה ספרה לי מה שאבא שלך אמר ברדיו, ונהניתי ממה שהיא אמרה."

-         "כן, אבא שלי סיפר לי על מה הוא דיבר. גם אחותי ספרה לי היום כל מיני סיפורים. היא אמרה לי שרוצים לעשות שאברכיות יוכלו לראות את תצוגת המסך אצל אנשים במחשב, ואז הם יפחדו להכנס לאתרים שמידת הצניעות שלהם מפוקפקת."

-         אודלי תמהה בלבה, כיצד ייתכן שאביאל לא שמע על זה, ואמרה: "ודאי... לא שמעת על זה?! ר´ אברום כועס מאוד על זה."

-         "ר´ אברום ודאי לא כועס, יכול להיות שיש לו ריתחא דאוריתא, אבל כעס לא שייך."

-         "נו טוב, ´ריתחא דאוריתא´." – הגיבה אודליה, וחשבה לעצמה: "הלואי שהשיחה הזו תסתיים כבר, כי הבחור ממש מעצבן היום."

-         "אבל רגע, למה הוא כועס? זה נשמע כמו רעיון טוב."

-         "כי רוצים לשווק את זה גם בקרב אנשים, שאיך נגדיר זאת? שלא שומרים על כל דקדוקי השבת. אז רוצים שזה יעבוד גם בשבת, על ידי איזה טריק של מכירה חלקית לגויים."

-         "מה?! הם חושבים שמניעת כניסה לאתרים לא צנועים מתירה חילול שבת?! נטרפה דעתם?! ´אמר לה הקב"ה: שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל!´ איך אפשר לעשות כזה דבר?!"

-         "נו... ואתה עדיין חושב שר´ אברום לא כעס על זה? אלא רק היתה לו ´ריתחא דאוריתא´..." – הגיבה אודליה וחשה כמנצחת.

-         "את לא מבינה. אצל גדולים אין שייכות לכעס. אם הם כועסים זה נובע מתוך תורה, וממילא זה ריתחא דאוריתא."

-         "ואם ´גדול´ רב עם אשתו?"

-         "כמו שאנחנו רבים עכשיו?"

-         "אנחנו לא רבים, אנחנו מנהלים דיון... אם אתה חושב שזו מריבה, אז באמת אין לך נסיון מרובה בחיים." – אמרה אודליה בזלזול, תוך מחשבה: "איזה נאג´ס הילד! שיקלוט שהוא טועה, ויפסיק לשגע אותי!"

-         "זה מה שקורה כשאת יוצאת עם בחורים צעירים ממך..."

-         "אז התחלנו עם בדיחות על הגיל?" – שאלה אודליה, מתוך תחושה עצבנית במיוחד.

-         "אולי... אני אעשה את החשבון. את מבוגרת ממני בשנתיים, נשים חיות בממוצע חמש שנים יותר מגברים, אז אלו שלוש שנות אלמנות."

-         אודליה צחקה ואמרה: "אם אני לא אהרוג אותך קודם בשל אמירות שובנסטיות..."

-         "טוב, אז אני מצטער מעומק לבי, אם נעלבת מההצהרה על ´רגישות-יתר´, מעתה נדבר אך ורק על חוסר הרגישות הגברית..."

-         "אתה לא בדיוק Poster Boy לחוסר רגישות..." – אמרה אודליה ומייד חשבה: "ואלי הוא דוקא כן?"

-         "אני אקח את זה בתור מחמאה."

-         "כל מה שאני אומרת לך קח בתור מחמאה, אל אם כן זה נאמר מתוך עצבנות, שאתה בטח תגדיר בתור עצבנות-יתר..."

-         "כמדומני שגברים יותר עצבניים מנשים."

-         "איזה רשע אתה – אני מנסה לרדת עליך, ואתה לא נותן לי..." – אמרה אודליה וחייכה חיוך מריר.

-         "כי יש לי אינטרס, שלא נתחיל עם ירידות הדדיות מתמשכות שעלולות לפגוע בקשר. הקשר טרי, וכמו שתיל צעיר הוא נזקק להגנה."

-         "הגנה על קשר זה דבר רומנטי." – הגיבה אודליה, ולראשונה במהלך השיחה חשה שאביאל מתנהג כפי התנהגותו עד עתה במהלך הקשר.

-         "המרכזניקים ידועים ברומנטיות שלהם, לא?"

-         אודליה צחקה בקול רם והגיבה: "בטח, בלימוד כתבי המהר"ל בצורה מעמיקה וברומנטיות."

-         "לא ידעתי שלומדים אצלנו מהר"ל בעיון, אבל נו מילא. טוב שיחשבו עלינו את זה..."

-         "אז איך לומדים מהר"ל?" – שאלה אודליה וחשה מבולבלת.

-         "מנסים ללמוד בעיון, אבל בגלל שהפשט שם כל כך מסובך, אז אני לא מכיר הרבה שיכולים להבהיר סוגיות אמוניות מתוך התבוננות רוחבית בכתבי המהר"ל, להבדיל מכתבי מרן הרב זצ"ל ששם זה יותר פשוט."

-         "למה זה יותר פשוט?"

-         "שתי סיבות. קודם כל – כי יש את כתבי ר´ יעקב משה – הרב חרל"פ – שהוא מדבר על אותם נושאים כמו הרב, אבל בלשון הרבה יותר פשוטה ובהרחבה מרובה, אז אם לומדים הרבה בכתבי ר´ יעקב משה – לימוד כתבי הרב נהיה הרבה יותר פשוט."

-         "ומה  הסיבה השנייה?"

-         "זה העובדה שיש מסורות ממרן הרב צביהודה זצ"ל, איך ללמוד בכתבי הרב."

-         "והמסורות האלה עוזרות הרבה בלימוד?"

-         "ודאי. אני אתן לך דוגמא. מרן הרב זצ"ל כותב בפרקי ארץ ישראל: ´אי-אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ-לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ-ישראל.´ – ולא ברור למה הוא חוזר על ארבעה סוגי מחשבות."

-         "מחשבה, הגיון, רעיון ודמיון."

-         "נכון. ויש מסורת מהרב צביהודה שמבארת, שמחשבה זה הדבר הראשוני שעולה במחשבתו של אדם, הגיון זה מחשבה שגורמת לדיבור, רעיון זו מחשבה שרוצה להוציא איזה דבר לפועל, ודמיון זה כח מחשבתי לצייר לעצמך איזה דבר."

-         "הרב דקדק עד כדי כך בכל מילה?!"

-         "ודאי. הרב זצ"ל דקדק בלשונו."

-         "ואיך אתם שומרים על המסורות?"

-         "לומדים את כתבי הרב מאנשים שלמדו הרבה אצל הרב צביהודה."

-         אודליה חשה ייאוש. אם דברי אביאל נכונים, אז היא לא יכולה להבין באמת את כוונתו של מרן הרב זצ"ל. כתוצאה מזה שאלה: "אז אם אני באה, ואני לא לומדת בישיבה כמובן, יש לי סיכוי להבין משהו בצורה אמיתית?"

-         "העיקר שתנסי להבין. אם תביני את הרעיון הכללי של הפיסקא, אבל לא תביני מה ארבע הדרגות השונות של המחשבה, זה אומר שהלימוד שלך לא שווה כלום?! זה ודאי לימוד חשוב, וכל הבנה עוזרת."

-         אודליה חשבה לעצמה שיש צדק בדבריו של אביאל. למרות זאת היא החלה לדמיין לימוד משותף עם אביאל בכתבי הרב, ומתוך דמין זה אמרה: "ואם אני אזכה להתחתן עם מישהו שקבל את המסורות, הוא יוכל ללמד אותי אותן..."

-         "ודאי." – השיב אביאל, ולאחר שתיקה מועטה המשיך – "אמרי נא לי – מכיוון שאני ממש מותש – תרצי להפגש מחר בערב?"

-         "אני חושבת שכן."

אביאל ואודליה סדרו ביניהם את שעת ומקום המפגש וסיימו את השיחה.

אודליה חשה מאוד מבולבלת, ושלחה מסרון למירב שבו היה כתוב:

"אל תשאלי, הבחור שובניסט ברמות. זה מפחיד! בכל זאת קבענו פגישה מחר בערב, נראה מה יהיה."

לאחר מספר שניות קבלה מסרון חזרה:

"סנילית! את לא נפגשת מחר עם הרחפן, את צריכה לאסוף את חנה מנתב"ג..."