מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
סיפור טוב
בעיקר למי ששוחה בעולמה של תורה.
ממש התחברתי לדמות הרייזל (נדמה לי שכשאהיה גדולה גם אעשה זאת, לפעמים.)
הביקורת היא ממש אמיתית, ובאמת- כשעם ישראל לא מחובר לארצו, אין לו מהיכן לינוק את הכוח, את היצירה.
צריך שאנשים ידעו את זה, ובעיקר רבנים.
[ליצירה]
מרגש
המשפט בסוף, כשבירה של החריזה הצפויה
(וכחריזה של משפטים קודמים מאוד) יוצר את הימבוס הנפלא בשיר דבר שהופך את הקטש לפחות קיטשי,
ונוסך את הרובד העמוק יותר שביצירה ככמיהה למשהו אחר ולא דווקא ללא, באופן הרציונאלי ביותר.
לא הפסקתי להזיל דמעותיי.
תגובות