מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
לשירותך.
אני חשבתי שכדאי מאוד להדפיס ולתלות את זה איפשהו, וכל פעם שיבוא לי להתפרחח אזכר:
"זהו. אין ירידה יותר." ואז אחזור בתשובה...
:)
תודה לך, אלדר...
ורק עליות.
[ליצירה]
תודה לך...
ותמיד יש מקום לאהבה.
אף פעם הלב אינו נסגר
גם כשצר
במקומות הכואבים
יש מקום. לשמחה, למלמולים.
אל תתייאשי ואל תיאשי אותו.
אוהבתך...
(יודעת שזה לא תחליף... ובכל זאת)
[ליצירה]
מרגש
המשפט בסוף, כשבירה של החריזה הצפויה
(וכחריזה של משפטים קודמים מאוד) יוצר את הימבוס הנפלא בשיר דבר שהופך את הקטש לפחות קיטשי,
ונוסך את הרובד העמוק יותר שביצירה ככמיהה למשהו אחר ולא דווקא ללא, באופן הרציונאלי ביותר.
לא הפסקתי להזיל דמעותיי.
תגובות