מבע הנפש של מי שאומרים- יש לו נפש אמן,נגיעות של העט בעולם של דפים,פרחים יבשים של חיים, הפוכים,ואין מבע נפש מספיק לעולם שכזה ואומרים:הוא חי במקומות אחרים.
[ליצירה]
אחותי מוסרת
אבל אני לא מסכימה איתה
שהסיפור לא אהוב
היא מעולם לא חוותה את האובססיה העצבנית הזאת של השמנות באשר הן, ללהיות רזות, לאוכל, וללאלוקים (בק') באחוות דבות,
ובתקוה לעתיד טוב יותר (ומודות ראציונליות גם כן).
[ליצירה]
רעיון יפה!
באמת האדם מורכב לא רק מההווה שלו, אלא מכל הזמן שסביבו, שעבר ושעוד יבוא...
אהבתי את "ההווה צר מלהכיל את חידושיי"
ההתייחסות לזמן כאל מרחב רעיוני...
[ליצירה]
הי
קודם צריך שכולם ילהגו קצת על ההפתעה, על ההוליוודיות המטורפת, ועל המפגש בכלל, שיהיה איזה קונצנזוס, שתוכל לחרוג ממנו...
אבל באמת-
אתה צודק, זה מעורר רחמים,
ואם באמת כולנו מדברים על קבלת השונה (האם?) אז זוהי ההזדמנות...
ומאיר- זה באמת היה מפתיע...
[ליצירה]
אוי
איך זה שלא הגיבו?
מזל שיש את היצירה האקראית,
אז נכון, זה נורא אקראי לקרוא על שמחת הגשם בעיצומו של קיץ, ובכל זאת זה היה מרענן.
אהבתי שכל הבתים נפתחו דומה "שמחתי" "שמיכתי" ולבסוף "שמחת הגשם", כל אלו לעומת "חורף שבי קודר"
בפתיחת השיר.
תגובות