ואשר יצר את האדם
ברא בו-
נתזים נתזים
של עסיסי רימונים
ארוזים ארוזים,
וגלוי וידוע
שאי אפשר לי לעמוד בפניך
(אפילו שעה אחת!)
מבלי שיפתחו הסוגרים
ועיניך יהיו מכחול חצוף
שיטביע את כלימתי הדקה
בכתמים בוהקים.
גרסיה
-
והגעגועים סגורים בי כבועות אויר בככר לחם
(עמיחי)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא הרבה? בעיניי זה הרבה. רגעים עבים שצריך לצוד ולחפון. מאוד אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] רק אחרי לילה כזה הבוקר נינוח ומתמלא ניחוחות (קפה ולחם טרי וקינמון, מה צריך יותר מזה??) תודה ! [ליצירה]
- [ליצירה] הכתיבה ממש נהדרת והרעיון גם כן. זהירות, הסכנה לגדל מוגלגים תמיד אורבת בפתח [ליצירה]
- [ליצירה] והרי ידוע שמי שמנסה לשבור את יצרו מקבל בתמורה שניים.. שנאה התהומית ואלימה רק מטפחת אגואיזם. חוצמזה, אהבה עצמית זה ממש אחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפורך מרגש ומתנגן יפה, וגם הזכיר לי את הסיפור החסידי על נער כפרי ששרק ביו"כ לבורא במקום להתפלל תפילה סדורה [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד נורא! אהבתי. מרכך קצת את שיעור האינפי שיש מחר... [ליצירה]
- [ליצירה] אם יורשה לי להעיר שהבעיה אינה דוקא בהתנשאות.וכאן בדיוק טמון העוקץ- הרצון הסמוי או הגלוי להשלים את החסרונות דרך האחר, ובמיוחד אם זה צאצא פרטי שלך התיקון הוא הרבה יותר אלגנטי, ואתה מקבל את עצמך בגירסה משופצת (בלי לבדוק אם זה מעניין אותו) חוצמזה, נהניתי מהכתיבה הקולחת.. [ליצירה]
- [ליצירה] מטורף ומשובח! [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] שנון ויפה. אהבתי מאד. ואולי מוטב שיעשו משהו יותר מועיל ובמקום לקפוץ ראש לקיבה ולהצטופף שם עם עוד כמה,ינהלו דו שיח מתורבת - "הכבש הלבן אמר לזאב : בני אדם פועים ולבי כואב: הם יגיעו שם לידי קרבות כידון. בפגישה הבאה בינינו , העניין ידון" (עמיחי) [ליצירה]
תגובות