.jpg)
Doll
לביא זוהר
-
"כשרוני בפוטנציה, לא משקיע מספיק"
לקט יצירות
- WorkProcess
- Can U See Death?
- Younger Days
- Heaven is somewhere out there, but you are too afraid to seek
- Most Beautiful
קשור אלי
- [ליצירה] בובה זה נכון אבל רק למבוגרים אם רוצים שהילד לא יסבול מסיוטים. רישום טוב מאד: תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מדהים. כמה עצבות, כמה בדידות מובעת פה... אהבתי מאד את העינין שהבובה מוחזקת על ידי בובה אחרת,. ויופי של צללים, ממש כל אחד במקום. לאהודות. תודה, נהניתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם רביעית שאני מנסה לנסח את עצמי, אז בקיצור- הניסיון להבין מה קורה בציור, הפה המעוקם בעצבות, הריקנות והשקיפות של הבובה(שאילהם שמתי לב בהתחלה) שוו אותי. יופי(לא שגרתי) עם הרבה מאוד אופי. (ויש עוד מה לדבר על הציור הזה) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי.. זה חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא, זה לא חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד הזכיר לי את השיר לא אומרת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא שיש בזה משהו מאוד נוקב, אבל בכל זאת הדבר הראשון שעלה לי לראש היה "כי גם אני קיבוצניק גאה..." (למרות שאני לא, אם להודות באמת) [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי. במיוחד אהבתי את המעברים הלוך ושוב בין החדשות ברדיו לבין הפעולות שלו. הסוף מבחינתי היה ידוע מראש - אבל זה לא גרע מטיב השיר. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ.. אני מבין למה את מתכוונת... אני חושב שאת צודקת בשתי הנקודות. ננסה לשפר פעם הבאה (: זה ממש כיף לקבל תגובות שלך, מי. אולי אני צריך ללמוד ממך בנושא הזה P: ? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. או בעברית, נייס. הבית האחרון נותן סיום לפנים. איזה יופי של עברית, הא? בכל מקרה, היה נחמד לקבל את ההודעה מהסוכן האישי שלי (איזה מגניב שיש לי סוכן אישי?) על יצירה שלך. נכנסתי ולא התאכזבתי. אביב וסתיו, קבל צל"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] עם כל הכבוד לוויכוח ולמתווכחים, אני בעד להפסיק אותו בדף התגובות ליצירה ולערוך אותו במקום פרטי. כן, עם כל החשיבות שלו לאמנות בכלל ולאמירה המסויימת בפרט. אז כדי שיהיה נושא חדש לדיון, אני אתייחס לדברים שקדמו לו, ברשותכם. אז ציפית ממני ליותר, מי? למה, את מעדיפה ביקורת בונה על סתם ככה תגובה? כמו כולנו. אבל פשוט כשראיתי אותה, זה מה שחשבתי. הציור הוא פשוט יפה ממש. אבל אם בכל זאת ביקורת בונה.. פלג הגוף העליון מעולה. ממש טוב. החצי התחתון.. אני עדיין מתלבט. יש את קו הרגל שהוא מאוד זוויתי וחזק, יוצר ברך חדה-משהו, אבל אני דווקא אהבתי את זה. מצד שני כשזה מגיע לנעל, זה איכשהו פחות מסתדר לי. זה נראה הרבה פחות טוב באיזור ההוא, הנעל איכשהו לא אמיתית. אבל סכהכל הגוף עשוי מעולה. החסרון העיקרי והבולט בציור - לדעתי - זה כל מה שמסביב לדמות. אני מתאר לעצמי שאם זה היה בסדנא היה פה גם עניין של זמן, ושלא יכולת להספיק הכל, אבל בכל זאת.. זה דורש שיפור שלאחר-סדנא. הרקע, שהוא סתמי במקרה הטוב (למרות שהצבע למטה מוסיף, זה לא מספיק), והכסא, שאי אפשר לתרץ אותו ב"הוא לא העיקר אז לא השקעתי", כי יש בו בעיתיות גדולה יותר - גדלים, מיקום הרגלים אחת ביחס לשניה, הדינמיקה בינו לבין השמלה (לאן הוא פתאום נעלם? למה השמלה לא מתקפלת עליו איכשהו?).. כל אלה דורשים תיקון. אבל בגלל שזה לא מרכז היצירה, אני חוזר לקביעה הראשונית שלי, שהייתה מתומצתת הרבה יותר: יפה ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שאני קצת מכיר את ההרגשה הזאת.. חריזה מצויינת, משפטים קולעים. אהבתי, במיוחד את הבית השלישי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה לא איור ל"מון" של מאיר פרידמן. נחמד ששאלת. [ליצירה]
- [ליצירה] ליוליה... קודם כל, תודה (: ציירתי אותה עם עיניים פקוחות מאוד. היו אנשים שאמרו לי שהיא מפחידה. את אומרת שהיא נראית מבוהלת, ואני צריך להסכים איתך. האמת היא (וזה לא לציטוט P: ) שזה לא בכוונה. אני עדיין לומד איך אני צריך לצייר עיניים ופנים בכלל, ולהגיע להבעה שאני רוצה. ככה התרגלתי לרשום עין, אז ככה עשיתי... אני אלמד גם לעשות פנים לא-מפוחדות, אל דאגה (: בנוגע לשאלות: 1. בציור העליון חסרה גבה כי ככה סרקתי אותו. זה היה תהליך עבודה, שסרקתי בשלבים שונים. לא משהו בעל משמעות. 2. לא, זה לא פרוטרט עצמי (: [ליצירה]
- [ליצירה] לא מדוייק, ועדיין אחרי שני פרוטרטים נשיים, החלטתי לסיים את הסאגה לעת עתה בציור האשה היפה בעולם, לטעמי. לא משמעות ולא שום דבר, טכניקה גרידא, בשביל שאני אוכל בשקט לעבור לצייר דברים אחרים (: אני יודע שזה לא מושלם, מצאתי כמה וכמה פגמים בַּדיוק לעומת התצלום המקורי (מתוך הסרט tomb raider), אבל אני חושב שבכל זאת זו עבודה לא רעה. מה דעתכם? [ליצירה]
- [ליצירה] אני אנסה להסביר לך, למרות שזה הורס את ההבנה העצמית של כל אחד + זה ישמע פלצני להפליא. קודם כל ניתוח קצר. האישה הזקנה (כן זו אישה) נזכרת בזמן מוקדם יותר בחייה. בית הקולנוע לא נמצא באמת מאחוריה, כפי שאפשר לראות ע"י ההפרדה של ה"הילה" שמסביב לראשה. בזיכרון יש בית קולנוע, ובו סרט קלאסי ישן עם זוג אוהבים מתנשקים. סוף ניתוח. הרעיון. או שהיא נזכרת בזמנים בהם היתה הולכת לקולנוע - כנראה עם אהובה, כפי שאפשר ללמוד מהסרט. נזכרת בימי החיזורים והאהבה בצעירותה. אם זה הרעיון, אז זוהי בעצם נוסטלגיה שמעוררת חיוך ועצב במידה שווה, וקצת מלנכוליה. אבל יתכן, שהאשה הזקנה הזו היא השחקנית בסרט. אם זהו הרעיון, זהו מבט מעט מפוכח על היופי האנושי, למרות שגם מעט מנחם. פעם היא הייתה יפה ונערצת, ועתה היא זקנה כמו שקורה לכולם. מצד שני, יכול להיות שהיא נזכרת בזה לא כהשוואה למצבה הנוכחי, אלא בסיפוק, שהיא הספיקה לנצל את ימי הזוהר שלה. ויכול להיות שהענין הוא בכלל אחר, אבל זה מה שעלה במוחי כשאני ציירתי את זה. אתה מבין, רובינהוד יקר וצעיר שלי, הרעיון מתפתח תוך כדי העבודה, ולא לפניה (לרוב). עזר? [ליצירה]
תגובות