.jpg)
Doll
לביא זוהר
-
"כשרוני בפוטנציה, לא משקיע מספיק"
לקט יצירות
- WorkProcess
- Can U See Death?
- Mi
- Heaven is somewhere out there, but you are too afraid to seek
- MoonMan
קשור אלי
- [ליצירה] בובה זה נכון אבל רק למבוגרים אם רוצים שהילד לא יסבול מסיוטים. רישום טוב מאד: תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מדהים. כמה עצבות, כמה בדידות מובעת פה... אהבתי מאד את העינין שהבובה מוחזקת על ידי בובה אחרת,. ויופי של צללים, ממש כל אחד במקום. לאהודות. תודה, נהניתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם רביעית שאני מנסה לנסח את עצמי, אז בקיצור- הניסיון להבין מה קורה בציור, הפה המעוקם בעצבות, הריקנות והשקיפות של הבובה(שאילהם שמתי לב בהתחלה) שוו אותי. יופי(לא שגרתי) עם הרבה מאוד אופי. (ויש עוד מה לדבר על הציור הזה) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי.. זה חמוד! [ליצירה]
- [ליצירה] ... לא, זה לא חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד הזכיר לי את השיר לא אומרת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב [ליצירה]
- [ליצירה] נייס. הטקסטורה של העץ טובה, הטקסטורה של הציפור.. קצת פחות. ומי זה יגלי? [ליצירה]
- [ליצירה] הממ.. אני מבין למה את מתכוונת... אני חושב שאת צודקת בשתי הנקודות. ננסה לשפר פעם הבאה (: זה ממש כיף לקבל תגובות שלך, מי. אולי אני צריך ללמוד ממך בנושא הזה P: ? [ליצירה]
- [ליצירה] מה? איפה אתה רואה דמעה? אני שמח שנהנית. [ליצירה]
- [ליצירה] למעשה יש כר יסודות נרחב להניח שכשאומרים שיש כר יסודות נרחב להניח שזה לא הצחיק בפעם הראשונה, זה מצחיק. nice piece of nonsense. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. או בעברית, נייס. הבית האחרון נותן סיום לפנים. איזה יופי של עברית, הא? בכל מקרה, היה נחמד לקבל את ההודעה מהסוכן האישי שלי (איזה מגניב שיש לי סוכן אישי?) על יצירה שלך. נכנסתי ולא התאכזבתי. אביב וסתיו, קבל צל"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] בקשת המלצות? here you go: הצללות יותר טובות, כמו שעשית באינשטיין. נראה שהאור חזיתי, מה שמשטח מעט את הציור תמיד, אבל עדיין אפשר לשפר את זה. התבוננות על ציפורים ונוצות מקרוב. תגלי שהן לא קשקשים :P בכלליות, עבודה עם פחות קווי מתאר ויותר כתמים. אבל זה באמת השקעה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שאני קצת מכיר את ההרגשה הזאת.. חריזה מצויינת, משפטים קולעים. אהבתי, במיוחד את הבית השלישי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. עכשיו אני אנסה להסביר למה. החלק הראשון מתחכם, זורם, יפה, בלי קלישאות צפויות (למרות ה"נופת צופי" המתקתק מדי). החלק השני נראה בהתחלה כסאטירה - מנתן לחנן, אבל אז הוא מתגלה כסאטירה בוטה וישירה, ולבסוף אתה מבין שזו אינה סאטירה כלל. נדמה לי שבגלל זה אהבתי (: [ליצירה]
- [ליצירה] (: קראתי את שלושת החלקים, אבל החלטתי להגיב פה.. אהבתי את הכתיבה. במיוחד אהבתי את המודעות לעצמך... הרומנטיות הטיפה קיטשית, והסוגריים שמאזנים אותה. את יודעת בדיוק איזה רושם יתקבל אצל הקורא. האושר בא בסוף, ככה זה. זה הטוב משלושת הקטעים, לדעתי. אני לא בטוח שהייתי מקטלג את זה כנונסנס. זה די ברור ובעל הגיון (לפחות נראה די ברור...). אגב, אין שום דבר רע ברומנטיקה, גם אם היא מעט קיטשית (יש לי חולשה לרומנטיקה.. אכן, חיים קשים). [ליצירה]
- [ליצירה] אני אנסה להסביר לך, למרות שזה הורס את ההבנה העצמית של כל אחד + זה ישמע פלצני להפליא. קודם כל ניתוח קצר. האישה הזקנה (כן זו אישה) נזכרת בזמן מוקדם יותר בחייה. בית הקולנוע לא נמצא באמת מאחוריה, כפי שאפשר לראות ע"י ההפרדה של ה"הילה" שמסביב לראשה. בזיכרון יש בית קולנוע, ובו סרט קלאסי ישן עם זוג אוהבים מתנשקים. סוף ניתוח. הרעיון. או שהיא נזכרת בזמנים בהם היתה הולכת לקולנוע - כנראה עם אהובה, כפי שאפשר ללמוד מהסרט. נזכרת בימי החיזורים והאהבה בצעירותה. אם זה הרעיון, אז זוהי בעצם נוסטלגיה שמעוררת חיוך ועצב במידה שווה, וקצת מלנכוליה. אבל יתכן, שהאשה הזקנה הזו היא השחקנית בסרט. אם זהו הרעיון, זהו מבט מעט מפוכח על היופי האנושי, למרות שגם מעט מנחם. פעם היא הייתה יפה ונערצת, ועתה היא זקנה כמו שקורה לכולם. מצד שני, יכול להיות שהיא נזכרת בזה לא כהשוואה למצבה הנוכחי, אלא בסיפוק, שהיא הספיקה לנצל את ימי הזוהר שלה. ויכול להיות שהענין הוא בכלל אחר, אבל זה מה שעלה במוחי כשאני ציירתי את זה. אתה מבין, רובינהוד יקר וצעיר שלי, הרעיון מתפתח תוך כדי העבודה, ולא לפניה (לרוב). עזר? [ליצירה]
תגובות