מסכימה שחסר פרופורציות, עם זה שחסר אמירה ממש לא. מסוכן להגיד בעולם היצירות שמשהו חסר אמירה. בד"כ זה רק אומר שאותו האדם לא הספיק להבין אותה.
לגבי ההערות האחרות, צודקים. זה בכלל לא הסיגנון הרגיל שלי. זה היה באיזו סדנת היכרות עם מדיומים שונים, ובכוונה ניסיתי משהו שונה לכל מדיום. כאן זה גיר ופחם, שזה קצת קשה ( = אני לא יודעת איך)לשלוט על הפרטים. תודה על ההערות...
לומר שיצירה היא חסרת אמירה זה חס ושלום לא לבטל את הכוונה של היוצר לייחס אמירה ליצירה
אלא שהאמירה לא קיבלה את צורתה ביצירה
כאן ספציפית לא חשבתי שבכלל אין אמירה אלא שהאמירה לא עזה לא צועקת לצרום את אוזנך ולא לוחשת להרעיד עצמותיך
ומי קובע מה הייתה הכוונה ביצירה, וכך שופט האם היא מתקיימת בה?
"כאן ספציפית" - אולי הכוונה לא בדיוק לצרום אוזניים, להרעיד עצמות או כל היוצר בזה. לדעתי - (הנה לך מילה נחמדה, תרשום), יצירה הינה יצירה כל עוד היא באה לתרגם כל תחושה, מראה, מחשבה וכו' של היוצר, לצורה ויזואלית, מילולית או כל סוג מדיום אחר אפשרי.
אני גם מעדיפה יצירות קצת יותר מעוררות, אבל זה עניין של טעם ומצב רוח. אתה צריך להרחיב טיפה אופקים. לדעתי.
הקיבעון כאן הוא שלך
את מאמינה שהמים הם כחולים. ושהכחול הוא מהותי לחשיבה שלך. האור הפשוט והטהור של הווידוי הוא היחיד שיכול לאפשר לך להסתכל על מצולות תודעתך מבלי להוסיף צבעים ומבלי לשנות קווים ופרופורציות
ולראות את הדברים כמו שהם
לא הבנתי מה בדבריי הצביע על קיבעון כלשהו, כשאני בדיוק אומרת שיש מקום להכל בעולם היצירות. גם אם אני מאמינה בצבע שמיים כלשהו, אני בטח ובטח לא חושבת שזה מהותי לחשיבה שלי. דברים כאלה מצמצמים בני אדם. אני חושבת בדיוק ההיפף, הנתונים השונים בעולם חשובים כמו הדף הלבן עליו תתחיל להמציא. אבל הם עדיין נתונים מציאותיים שיש להתחשב בהם. ועדיין, כל כמה זמן מופיעים גאונים אמיתיים שמסוגלים להתעלות על מגבלות המציאות ויוצרים מה שהעולם קורה "אומנות".
אז שוב, אולי הבעיה אצלי, אבל מה מקובע פה?
אתה זריז לקבוע שלאנשים אחרים יש גבולות מסויימים. חשבת אולי על האפשרות השנייה?
עם כל הכבוד לוויכוח ולמתווכחים, אני בעד להפסיק אותו בדף התגובות ליצירה ולערוך אותו במקום פרטי. כן, עם כל החשיבות שלו לאמנות בכלל ולאמירה המסויימת בפרט. אז כדי שיהיה נושא חדש לדיון, אני אתייחס לדברים שקדמו לו, ברשותכם.
אז ציפית ממני ליותר, מי? למה, את מעדיפה ביקורת בונה על סתם ככה תגובה? כמו כולנו. אבל פשוט כשראיתי אותה, זה מה שחשבתי. הציור הוא פשוט יפה ממש.
אבל אם בכל זאת ביקורת בונה..
פלג הגוף העליון מעולה. ממש טוב. החצי התחתון.. אני עדיין מתלבט. יש את קו הרגל שהוא מאוד זוויתי וחזק, יוצר ברך חדה-משהו, אבל אני דווקא אהבתי את זה. מצד שני כשזה מגיע לנעל, זה איכשהו פחות מסתדר לי. זה נראה הרבה פחות טוב באיזור ההוא, הנעל איכשהו לא אמיתית. אבל סכהכל הגוף עשוי מעולה.
החסרון העיקרי והבולט בציור - לדעתי - זה כל מה שמסביב לדמות. אני מתאר לעצמי שאם זה היה בסדנא היה פה גם עניין של זמן, ושלא יכולת להספיק הכל, אבל בכל זאת.. זה דורש שיפור שלאחר-סדנא. הרקע, שהוא סתמי במקרה הטוב (למרות שהצבע למטה מוסיף, זה לא מספיק), והכסא, שאי אפשר לתרץ אותו ב"הוא לא העיקר אז לא השקעתי", כי יש בו בעיתיות גדולה יותר - גדלים, מיקום הרגלים אחת ביחס לשניה, הדינמיקה בינו לבין השמלה (לאן הוא פתאום נעלם? למה השמלה לא מתקפלת עליו איכשהו?).. כל אלה דורשים תיקון. אבל בגלל שזה לא מרכז היצירה, אני חוזר לקביעה הראשונית שלי, שהייתה מתומצתת הרבה יותר:
יפה ממש.
היי
לא מכיר אותך, לא מכיר את יצירותייך, לא מכיר יצירות אחרות, לא יודע למה התכוון המשורר.
ואולי טוב שכך
כי לדעתי זה חזק ועוצמתי.
כרעם אדיר ביום סערה, כנחשול ענק שהתנפץ על סלע .
שי
[ליצירה]
מסכימה שחסר פרופורציות, עם זה שחסר אמירה ממש לא. מסוכן להגיד בעולם היצירות שמשהו חסר אמירה. בד"כ זה רק אומר שאותו האדם לא הספיק להבין אותה.
לגבי ההערות האחרות, צודקים. זה בכלל לא הסיגנון הרגיל שלי. זה היה באיזו סדנת היכרות עם מדיומים שונים, ובכוונה ניסיתי משהו שונה לכל מדיום. כאן זה גיר ופחם, שזה קצת קשה ( = אני לא יודעת איך)לשלוט על הפרטים. תודה על ההערות...
[ליצירה]
לומר שיצירה היא חסרת אמירה זה חס ושלום לא לבטל את הכוונה של היוצר לייחס אמירה ליצירה
אלא שהאמירה לא קיבלה את צורתה ביצירה
כאן ספציפית לא חשבתי שבכלל אין אמירה אלא שהאמירה לא עזה לא צועקת לצרום את אוזנך ולא לוחשת להרעיד עצמותיך
[ליצירה]
לדעתי
ומי קובע מה הייתה הכוונה ביצירה, וכך שופט האם היא מתקיימת בה?
"כאן ספציפית" - אולי הכוונה לא בדיוק לצרום אוזניים, להרעיד עצמות או כל היוצר בזה. לדעתי - (הנה לך מילה נחמדה, תרשום), יצירה הינה יצירה כל עוד היא באה לתרגם כל תחושה, מראה, מחשבה וכו' של היוצר, לצורה ויזואלית, מילולית או כל סוג מדיום אחר אפשרי.
אני גם מעדיפה יצירות קצת יותר מעוררות, אבל זה עניין של טעם ומצב רוח. אתה צריך להרחיב טיפה אופקים. לדעתי.
[ליצירה]
הקיבעון כאן הוא שלך
את מאמינה שהמים הם כחולים. ושהכחול הוא מהותי לחשיבה שלך. האור הפשוט והטהור של הווידוי הוא היחיד שיכול לאפשר לך להסתכל על מצולות תודעתך מבלי להוסיף צבעים ומבלי לשנות קווים ופרופורציות
ולראות את הדברים כמו שהם
[ליצירה]
לא הבנתי מה בדבריי הצביע על קיבעון כלשהו, כשאני בדיוק אומרת שיש מקום להכל בעולם היצירות. גם אם אני מאמינה בצבע שמיים כלשהו, אני בטח ובטח לא חושבת שזה מהותי לחשיבה שלי. דברים כאלה מצמצמים בני אדם. אני חושבת בדיוק ההיפף, הנתונים השונים בעולם חשובים כמו הדף הלבן עליו תתחיל להמציא. אבל הם עדיין נתונים מציאותיים שיש להתחשב בהם. ועדיין, כל כמה זמן מופיעים גאונים אמיתיים שמסוגלים להתעלות על מגבלות המציאות ויוצרים מה שהעולם קורה "אומנות".
אז שוב, אולי הבעיה אצלי, אבל מה מקובע פה?
אתה זריז לקבוע שלאנשים אחרים יש גבולות מסויימים. חשבת אולי על האפשרות השנייה?
[ליצירה]
עם כל הכבוד לוויכוח ולמתווכחים, אני בעד להפסיק אותו בדף התגובות ליצירה ולערוך אותו במקום פרטי. כן, עם כל החשיבות שלו לאמנות בכלל ולאמירה המסויימת בפרט. אז כדי שיהיה נושא חדש לדיון, אני אתייחס לדברים שקדמו לו, ברשותכם.
אז ציפית ממני ליותר, מי? למה, את מעדיפה ביקורת בונה על סתם ככה תגובה? כמו כולנו. אבל פשוט כשראיתי אותה, זה מה שחשבתי. הציור הוא פשוט יפה ממש.
אבל אם בכל זאת ביקורת בונה..
פלג הגוף העליון מעולה. ממש טוב. החצי התחתון.. אני עדיין מתלבט. יש את קו הרגל שהוא מאוד זוויתי וחזק, יוצר ברך חדה-משהו, אבל אני דווקא אהבתי את זה. מצד שני כשזה מגיע לנעל, זה איכשהו פחות מסתדר לי. זה נראה הרבה פחות טוב באיזור ההוא, הנעל איכשהו לא אמיתית. אבל סכהכל הגוף עשוי מעולה.
החסרון העיקרי והבולט בציור - לדעתי - זה כל מה שמסביב לדמות. אני מתאר לעצמי שאם זה היה בסדנא היה פה גם עניין של זמן, ושלא יכולת להספיק הכל, אבל בכל זאת.. זה דורש שיפור שלאחר-סדנא. הרקע, שהוא סתמי במקרה הטוב (למרות שהצבע למטה מוסיף, זה לא מספיק), והכסא, שאי אפשר לתרץ אותו ב"הוא לא העיקר אז לא השקעתי", כי יש בו בעיתיות גדולה יותר - גדלים, מיקום הרגלים אחת ביחס לשניה, הדינמיקה בינו לבין השמלה (לאן הוא פתאום נעלם? למה השמלה לא מתקפלת עליו איכשהו?).. כל אלה דורשים תיקון. אבל בגלל שזה לא מרכז היצירה, אני חוזר לקביעה הראשונית שלי, שהייתה מתומצתת הרבה יותר:
יפה ממש.
[ליצירה]
חו"ל
על חו"ל כבר חשבת? אני רצינית, כדאי לך לנסוע לאיזה מקום נידח, נניח בדרום אמריקה או אפילו מרכז אפריקה, ולחיות שם כאחד העם. נראה לי תחזור עם כיוון שונה בשירים שלך. אתה כותב כזה יפה, אבל זה נראה כאילו אתה מתאר מקום אחר, שלא נדבר על מאה אחרת....
[ליצירה]
לרוב, זאבים, גם אחרי ש"גילו את ליבם ואת רוך נפשם" אי אפשר ככה להתעלם מעצם היותם זאבים... (מנסיונינו, מי שעושה זאת מוצא את עצמו קרוב לוודאי חסר סבתא זקנה אחת).
השיר נחמד ובנוי היטב, אבל מה הייתה המטרה כאן? להגיד שלכל "זאב" יש צד נחמד? כי זה לא נכון, לא חסרים מניאקים אמיתיים בעולם. שב"זאבים" של העולם חייב להיות חלק המזדהה עם הקורבן שלו? או אולי שבהכרח מתישהו בעבר הם בעצמם היו קורבן לטורפים אחרים? אתה מנסה לתרץ אותם? חסר לי כיוון בשיר... משפט, או אפילו מילה שירמזו כיוון.
[ליצירה]
ראש קטן
מאמר מרשים. במיוחד כי החלק המדעי מעניין. אבל אני חייבת להגיד (בלי ניסיון כפירה או משהו) שהרבה יותר נראה לי שדגים לא כשרים לקורבן, כי באותה התקופה, לא היה להם דרך הספקת דגים חיים למקדש לקורבנות. נראה לי שלבנות בריכה שלימה רק לזה היה מעל ומעבר למקובל. ועוד סיבה שנראית לי הגיונית יותר - דגים לא ממש נחשבים. נראה לי שגם אז חשבו ככה. במיוחד כי בהסברים עצמם שהבאת, רואים שישנם דגים שרבייתם אכן כמו זו של בני האדם. שלא ניכנס ל"דגים" שמניקים בכלל. או למה לא מקריבים כל שאר החיות שאכן רבייתם כמו זו של בני האדם. ואפילו כשרים לאכילה. מצטערת, אבל מדרש תנחומא יוצא כאן ממש ראש קטן.
אבל סחטיין על ההסבר היפה על צורת הרבייה של דגים X עופות.
תגובות