המממ... יפה!
אני אוהב את "כתמי האש" האלה על הגלימות, ובכלל, את הצורות האלה.
משום מה העיניים שלה נראו לי קצת יותר מדי עגלגלות. אולי צריך להקטין אישונים?
את מציירת נפלא.
תודה!
יפה. הקווים עדינים וההצללה יפה. יש עוד מה לשפר בתחום של הקפלים - אבל גם אני עוד מתלמדת בזה.. ;) מעניין שבחרת דווקא דמות של בת לתורת הלחימה.. מה הרעיון מאחורי הציור?
[ליצירה]
המממ... יפה!
אני אוהב את "כתמי האש" האלה על הגלימות, ובכלל, את הצורות האלה.
משום מה העיניים שלה נראו לי קצת יותר מדי עגלגלות. אולי צריך להקטין אישונים?
את מציירת נפלא.
תודה!
[ליצירה]
יפה. הקווים עדינים וההצללה יפה. יש עוד מה לשפר בתחום של הקפלים - אבל גם אני עוד מתלמדת בזה.. ;) מעניין שבחרת דווקא דמות של בת לתורת הלחימה.. מה הרעיון מאחורי הציור?
[ליצירה]
מאוהבת
מקסים!!!
בתור אחת שמאוהבת במדבר יהודה כבר כמה שנים - כמה נכון! איזה השוואות נהדרות! מזמן לא שמעתי דברים כ"כ יפים על החצא האחורית של הארץ.
תודה רבה!!!
זה נכנס לאהודות ולחומר הדרכה!
מיכל.
[ליצירה]
[ליצירה]
ניתוח אישיות
היי זהירות! תגובות כמו שלך הן הכי מעניינות... חבל שלא פירטת. יש לי תאוריה שכזו, שאנשים מגיבים למה שהם רואים עפ"י מה שיש להם בפנים - כך שרב היצירות שלי, למרות שלא ברמת ביצוע טובה בכלל, מנסות לעורר תגובות אצל האנשים, דרך תמונות ומצבים חזקים - לטוב ולרע. ליצירה זו ספציפית, כבר שאלו אותי על וולדמורט, פיצול אישיות ועוד, ככה ש"מגעיל" אני באמת לא הבנתי... אשמח אם תרחיב.
לשאר המגיבים - תודה על התגובות.
[ליצירה]
זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך...
היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות...
(הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור?
[ליצירה]
לא, היא צודקת. בכלל - זו מחמאה ענקית לקבל הערות כ"כ מפורטות לשיר\יצירה. נראה לי ישי כבר עבר את השלב בו צריכים להחמיא כל הזמן כמו לילד קטן, כדי לעודד אותו להמשיך הלאה... (והלוואי עלי כושר ניתוח כזה).
חוצמיזה - עם כל זאת, שיר יפה....
[ליצירה]
יוסף, רעיון נחמד, אבל באמת התכוונתי לצד האפל יותר של משמעות הציור.
הקליפה החיצונית מתה, המבט הריק, כשכל מה שנשאר בפנים הוא דבר לא כ"כ חביב, שאחרי הרבה זמן כלוא חייב לצאת החוצה, ע"י שבירת המוסכמות, סידוק של המציאות כפי שהייתה מוכרת...
אבל גישה חיובית זה תמיד עדיף, אהבתי, תודה.
מיכל.
תגובות