פֹּסַעַת הִיא
קִמְעָא קִמְעָא

מְנַפֵּצֵת וְעוֹלָה


עַטוּיָה הִיא

וּמְסוּבֶּבֵת שְחוֹרִים

קוֹרֵאת לֵאלֹקֶיהָ


אֵלִי אֵלִי תִקְרָא

אֵלִי לָמֶה עֲזַבְתָּנִי

וְאֵין קוֹרֵא בַּרְקָאִי
.

וְאַנוּ פּוֹסְעִים

בְּבִקְעַת הַמְצִיאוּת

שְלוּבֵי יָדַיִם


מוֹשְכִים אָנוּ

זֶה אֶת זֶה

כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה

וְעֵינֵינוּ

מְחַפְּשוֹת דֶרֶךְ
בִּשְׂדֵה קוֹצִים וּבַרְקַנִים

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל
.

וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרְאֶהָ

בִּמְלוֹא הֲדָרָהּ וְיוֹפְיָה

כְּלִילַת שְלֵמוּת וַאוֹר


וַאֵשְתוֹקֶק אֵלֵיְהָ

לְדָעָתַה בִתְפִילָה

וְנִמְצֶאת נַפְשִי נִמְלֶאת

עֵרְגָה כִיסוּפִים וְחֵמְדָה
.

וַאוֹמַר רֵאֶה נָא

הֶאִיר הַמִזְרָח

עֶת עוּר וַאוֹר הִיא


וַתִּרְאֶנִי כִמְתַעֲתֵעַ

וּכְהוֹזֶה בַלַיִל

וַתַּשְפִּיל עֵינֵיךָ


וַאֶמְשוֹך אֶת יַדְךָ אַחֲרָי

לַרְאוֹתְךָ אֶת אוֹר הַיְשוּעָה

וַתִּנָּתֵק מְעַלָּי

וַתֶּלֶך לְדַרְכְּךָ
.

וַאַנִיאַרוּצַה לַכְרַמִים

אַקַפֶּץ עַל גְּבָעוֹת וְהָרִים

אַרַנֶּן וְאַגִיל בַּאוֹר הֶחָדָש


וְאַתָּה עוֹדְךָ מִסְתוֹלֶל

זוֹלֶל וְסֹבֶא סוֹרֶר וּמֹרֶה

וְרַק קוֹל רִנַּתִי יִקְרָב אֶלֵיךָ

וַיַחֲרִיד מְנוּחַתְךָ.


וַתִגְזוֹר אוֹמֵר לְהַשְׁתִּיק רִנָּתִי

וְרַגְלֵי הַמְּחוֹלְלוֹת לְשַׁקֶעַ בַּקַרְקַע

וַתְּנַתְקֶנִי מֵעַרָי וַתַּשְתִיק תְּפִילוֹתָי

וַתַּכְפִּיש צַדִיקָי וַתַּחְרִיב מִקְדַּשָׁי


וַאוֹמַראֵיךְ אָשִׁיר אֶת שִׁיר ה
´
עַל עַרָי הֶחֲרֵבוֹת

וּקְהִילוֹתֵי הַנְפוֹצוֹת


אַךְ רִנָּתִי תִבְקָע מֵאֵלֶיהָ

וְתִּקְרַב אֶלֵיךָ

תִּקְרָע עַד לֵב הַשָּׁמַיִם

בְּגַעֲגוּעֵיהָ לַאֲיַלָה.


וַאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר אַיֶהִי
?
נֶעֱלְמָה וְהֵחֱשִיך הָעוֹלָם

וַיִּדוֹם לִיבִּי בְקִרְבִּי


וְאֶשְׁאַל נַפְשִי לָמוּת
תָּחַת עֵצָי הַכְּמוּשִׁים

כִּי בְּשָׂוְא נָתַתִּי חַיָּי

וְאַיֶּלֶת

בֶּעָנָן נִסְתְּרָה
בַּאֲבַק שְהֶפְרִיחוּ רַגְלֵינוּ

 
וַאוֹסֶף נַגֵּן


וְהַקּוֹל הוֹלֵךְ וְחָזֵק

וַיְּעוֹרֶר לִבְּךָ לְחֵירוּת

אַךְ רוּחַ ה´ רָעָה אֶלֵיךָ

וַתִּשְׂתוּם אֶת אָזְנֵי לְבָבְךָ.

וַתַּקוּם עַלָי שֵׁנִית
לְהַחְדִילֶנִי מִתוֹרַתִי

לְגַרְשֵנִי מִטִירוֹת רוּחִי

 

וּבַצָר לִי
אָבוֹא אֶל בֵּיתֶךָ

וְאֵדַּפֶּק עַל דַלְתוֹתֵיךָ


וַתִּרְאֵינִי

וַתִּדְחֵינִי

וַתִּרְחַק מִשְהוֹת בִּמְחִיצַתִי


וַאַנִי אֶת עֵינֵיךָ אֲבַקֵּשׁ

לִמְצוֹא מְשׁוּבָה לִתְמִיהַתִי


וַתְּהֵדְפֵנִי עַל סַף דַּלְתְךָ

אֵתְנוֹדֶד בֵּין תְּהוֹמוֹת

וַאוֹחָז בְּיָדֶךָ לְבַל אֵפּוֹל


וַתִּפְקַח אֶת עֵינֵיךָ אֵלָי
וַיִפַּגְשׁוּ הַמַּבַּטִים

וְעַמוֹק בְּעֵינֶיךָ

בַּסֵּתֶר לִיבְּךָ

אֶרְאֶה


אֶת עַצְמִי

וְהַעֲנָנָה תִּשְׁקַע
וְקַרְנֵי אוֹר יַפְצִיעוּ

וַתִּתְגַלֶה בִמְלוֹא הֲדָרָהּ

זְרִיחַת שִמְשֶינוּ

וְנֵדַעָה בִתְפִילָה

 

"מי זאת הנשקפה כמו שחר - ר´ חייא בר אבא ור´ שמעון בן חלפתא היו מהלכין בקרוצתא בהדא בקעתא דארבל, וראו אילת השחר שבקע אורה לעלות, אמר לו ר´ חייא כך היא גאולתן של ישראל, אמר לו ר´ שמעון היינו דכתיב כי אשב בחשך ה´ אור לי (מיכה ז ח), בתחלה היא באה קימעא קימעא, ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה, ואחר כך היא משתבחת והולכת"  (מדרש תהלים מזמור כב /שיר השירים רבה פרשה ו)