לפעמים,

כל שתבקש הוא –

ספסל אוטובוס,

להשיל מעליך

את קליפת הפק"לים שנצרבה בבשרך,

לפתוח מעט את שרוכי הנעליים

ולשקוע עמוק עמוק,

שניות לפני שיגמר דו הקרב בינך לשנתך

בחטיפתך או חטיפתה.

לפעמים,

כל שתשאף הוא -

לדחות את קול השריקה הצורם

של דלתות הטלטולית הנפתחות.

קול המבשר – הנה הלילה לפניך

שלושים פרסאות לילך בדד,

התוכל להם או שיכשלו בהם רגליך?

ובעיניים טרוטות

אתה מדווח "אנגליה"

ויוצא שוב אל חשכת הלא נודע.

ולפעמים,

יושב אתה במכונית מפוארה,

המנגנת בקולי קולות,

נוסע אל מיטה חמה בבית,

אך אינך יודע -

מה תבקש ואנה זה ישאו רגליך.