אוקיי. מושלם.
לקחתי על עצמי לאהוד רק דברים מסויימים, ולכן אני מתנצל אם אוריד כמה מהיצירות הקודמות שלך שאהדתי (אין זה אומר שאיני אוהב אותן - הן מקסימות!). אבל פה... הרעיון פה מדהים.
איך הגעת לזה?
אני יכול פשוט לשבת פה פעור פה, ולחזור על תגובתו של אסף בהסכמה.
עם מה ציירת את זה הפעם? הצבע גם שינה המון... לטובה.
נ-ה-ד-ר!
תודה עצומה!
[ליצירה]
אוקיי. מושלם.
לקחתי על עצמי לאהוד רק דברים מסויימים, ולכן אני מתנצל אם אוריד כמה מהיצירות הקודמות שלך שאהדתי (אין זה אומר שאיני אוהב אותן - הן מקסימות!). אבל פה... הרעיון פה מדהים.
איך הגעת לזה?
אני יכול פשוט לשבת פה פעור פה, ולחזור על תגובתו של אסף בהסכמה.
עם מה ציירת את זה הפעם? הצבע גם שינה המון... לטובה.
נ-ה-ד-ר!
תודה עצומה!
[ליצירה]
זו הייתה התנסות עם צבעי פאנדה, אז עוד לא שלטתי כ"כ בטכניקה ולכן הפרטים הקטנים לא מדוייקים, אבל מסכימה שהצבע מאוד עזר להעביר את הרעיון.
ממש תודה.
[ליצירה]
זה באמת דומה לו! איזה כיף, הצלחת לתפוס את האישיות שלו בקוים שלך (הלוואי עלי ). תנסי אבל להוסיף הצללות, זה יוסיף לך עומק וחיים לרישומים.
בהצלחה.
[ליצירה]
שם בדוי, רביעית, קלעתם בול! שם בדוי בתיאור, רביעית בגורם לציור : )
זכיתם בסוף שבוע זוגי באי שבחלון.....
תודה על כל ההארות\הערות!
נ.ב.: מסכימה עם עיניין הכתף.
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
תגובות