ואולי אחרי הריח והרוח
והרגבים הרטובים והעבים
והעלים ונמלים רצות בבהלה
ואלף טיפות ששוטפות את האבק הזה
אולי אחרי הרעש האפור והנורא
וגעש צפורים בשמים הסדוקים
אחרי השחור והכחול והברק
והאדום האדום הזה של השלכת -
אולי,
אולי גשם.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה שיר שעושה טוב בעיקר למי שמוכן לדלות ממנו את הרעיון, כי בקריאה מהירה ופשטנית תאורי הטבע מטופשים והמשאלה בסוף תמוהה. כמו כל שיריי הטבע והזמנים של הדס גם שיר זה מבטא תהליך נפשי. וכמה זה נכון כי כל כך אנחנו מושפעים מהסביבה ובמיוחד מהטבע. אולי גשם? אין ברירה אלא להבין שהכמהה לגשם היא לא לגשם שחשבנו עליו במחשבה ראשונה. כי עובדה ש"אלף טיפות" כבר מופיעות בבית הראשון. אני חושב שזו מן תפילה שאולי הטבע יצליח לחולל בנו את פעולתו. גשם כסימן ברכה ושפע אחרי הסערות הברקים בנפש שלנו. גשם אחדותי בניגוד לאלף טיפות פרודות ובהולות. זו תקווה למנוחה ושלווה. זה גם הכרה שלכוחות הנפש הגועשים יש גם צד שני דומה מאוד, אידיאלי שלשם הסערה מכוונת. "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" [ליצירה]
- [ליצירה] תתחדשי, הדס, על השיר המקסים. שיר כמיהה עדין ל"גשם" של ברכה, של שלווה, של אחדות. אהבתי את ה"והאדום האדום הזה של השלכת". תיאור המצב בשני בתי השיר מתמקד בפרטים הקטנים: ההסתכלות בנמלים, בעלי השלכת, בטיפות הקטנות, באבק, ואילו הסיום פוקח את העיניים לאינסוף- לגשם הגדול שישטוף את הכל. הבית הראשון- ההסתכלות היא יותר לכיוון האדמה, לעומת הבית השני שבו יש נשיאת עיניים לשמיים, וסיום של תפילה. את מצמצמת במילים (מילים חוזרות: אולי, הזה) ומרחיבה את הנפש. ואת מותק. [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר לדלות מבין השורות שלך את האהבה לקדרות הזו, לברקים, לעירבוב הצבעים. אני מסכים במשהו עם בעז, אך לדעתי יש להסתכל על השיר במשמעות הפשוטה שהוא מציג. המשוררת באה לספר כמה אינסוף יש בגרגרי האבק האלה, ברוח, בסדקי השמיים. אני ממש רואה אותך פורשת את גופך על האדמה ורגביה, מתחננת לגאולה הפרטית הזו. כמה טוהר ונקיות. "כשהנשמה מאירה..." אולי הפשטות של השיר היא המקיימת כאן, אך ציפיתי לסיום קצת יותר מפתיע ומאתגר. בסה"כ, שיר נהדר. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] קופץ לגובה בואו נדייק. מסיבה בלתי ידועה מחליטה יום אחד איננה לרדת לשאול. החוק השמימי קובע כי אלי השאול והשמים חייבים להישאר במקומותיהם, ואסור להם להיכנס אחד לממלכתו של השני. איננה מספרת למשרתת שלה אודות הסיכון שהיא מתכוונת לקחת, ומצווה על העוזר שלה נינשובור כי יפנה לשלושה אלים לבקש את עזרתם, במידה ולא תחזור. בעולם התחתון איננה עוברת דרך שבעה שערים, בכל אחד מהם היא מסירה פריט אחד מסמלי כוחה, לבוש או תכשיט בהם טמונים כוחותיה. לבסוף היא נשארת ערומה ומשוללת כוחות, ומתייצבת מול אחותה ארשכיגל, אלת העולם התחתון. איננה מנסה לגזול מאחותה את כס המלכות אבל נכשלת. היא נידונה למוות, וגופתה נתלית על מסמר הקבוע לקיר. לאחר שעובר זמן רב, מבין עוזרה של איננה כי אירע אסון, וניגש אל האל החכם אנכי. אנכי יוצר שני יצורים מוזרים מתוך הלכלוך שמתחת לציפורניו, מעין בריות שמצויות בין האדם לאלים. לאותם יצורים נותן אנכי את צמח החיים ומימי החיים, ושולח אותם אל השאול. השניים מוצאים את גופתה של איננה ומחזירים אותה לחיים, אך ארשכיגל מפילה עליה הוראה: איננה מורשית לצאת מהשאול רק בתנאי שתשאיר אחריה תחליף לעצמה. איננה מסכימה, ויוצאת מהשאול כשהיא מלווה בשדים נוראיים, גם הם יצורים שבין האדם לאלים. איננה מטילה על בעלה דומוזי (תמוז) להיות מחליפה, והוא נידון לשהות חצי שנה בעולם התחתון, כשאחותו גשתיננה (אלת הגפנים) שוהה שם במחצית האחרת. דומוזי (תמוז בבבלית ועברית) הוא אל הצמחייה ועבודת האדמה. תמוז, כמו שאמרנו, נשאר במצב בו הוא כלוא בשאול חצי שנה. תקופה זו היא הקיץ הלוהט, שמביא לכמישת הצומח והעלמות הירוקת. קינות שונות נכתבו אודות מותו השנתי של דומוזי, וטקסים סימלו את כליאתו בעולם התחתון ואת תקופת שחרורו. כוחו של דומוזי היה חלש יחסית לרוב שאר האלים, אך בני האדם הראו כלפיו כבוד גדול ודאגה גדולה, כל שנה מחדש נעצבים כשהוא נכלא וחוגגים כשהוא חוזר. בגרסאות מאוחרות דומוזי איננו נכלא בשאול אלא מת ממש, וחוזר לחיים בסוף הקיץ – ממש כמו הצומח. בצידי דרכים מאובקות - דווקא מצאה חן בעיני ההשוואה [אבל אני פריקית של מיתולוגיות...] אני חושבת שאבל על אובדן אמונה ותמימות הוא כאב, לא טוב יותר או פחות מכל כאב אחר - לא משנה אם אתה מונותאיסט או זקנה מקוננת לפני אלפיים שנה. [ליצירה]
- [ליצירה] עמית פרסם מכתב בשם, נדמה לי, שונא אותך... זו כנראה תגובה [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד. "מנוקר" - זה כשמליון ציפורים מתנפלות עליך. צ"ל "מנוכר". [ליצירה]
- [ליצירה] אמן. שורה שלישית - טעות הקלדה, צ"ל למרות. בית שני שורה ראשונה -תלתלות צ"ל טלטלות; ואני אישית לא בעדחילופי צבעים, אבל אני מניחה שזה כבר עניין של טעם. שנה טובה! [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה וזה זורם וזה משהו שטוב לקרוא. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שמו השני? מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] [שיר של סוערה ואני מגיבה ראשונה!]כתוב מאוד יפה, אהבתי את הקיצור [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיני. הרעיון, הקישור, הכתיבה, הכל. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] היום ראיתי שמדענים בארץ הכריזו על פיתוח גויאבות חסרות ריח. כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי "כסות יום בלוי". אין מילה כזאת, דכויה. שתי השורות האחרונות - משום מה היה לי קצת מנותק. ו-וי"ו החיבור השניה צורמת (שורה שניה מהסוף) [ליצירה]
תגובות