עלה תאנה נושר
אני לא נזכר בבורא
רק בדור הולך ודור בא
מיום ליום אני מביט
פחות ופחות בצמיחת הלואיזה
חומקים לשם שביבי צבע
מהקיר המתקלף
זאת עונת הקילופים
והבית ממול עובר שיפוץ
עכשיו כל החדרים נפרדים מתכולתם
משילים צורה גוון תוכן
החדר הקטן בקרוואן על הגבעה
מילל חרש מבעד לתריס
קירות חשופים בצהוב נעלב
דלת חורקת געגוע צרוד
והארץ לעולם עומדת?
האדמה אותה אדמה
רק בני-אדם מתכלים
בני אדם ושיחי לואיזה
לעולם לא חוזרים בתשובה
לחדרים עזובים
אשוב ואצבע את החדר
(החלטתי, בעמדי על הארץ בגינה)
כאשר עץ התאנה יעמוד שוב חשוף
תגובות