אני מוטלת באמצע
כבדה
כבדה
ידיים ידיים ידיים מהר!!
בבקשה, אצבעות, מעגל, מעגל, מגע
סביבי, להקיף,
נוגעים, נוגעים, מזרימים, מנשימים, מעסים
לי את הלב
אני זקוקה להחייאה!
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ידידי שלמה שוק, מלמד כי הכתיבה היא נגיעה במימד האינסוף. באנסוף הכל אפשרי כידוע, ולכן מה שנכתב בהשראה הנכונה, עתיד לגרור קריאות שהמשורר לא בהכרח התכוון אליהם. לאחר הקדמה אפולוגטית זו, אני יכול לומר שהקריאות של השיר כ "חוסר נשימה" כפשוטו, לא עושים חסד לשיר ולמשוררת. מה מוסיף השיר לידע שכבר יש לנו על דום-לב והחייאה? השיר לא רומז לזה הוא אומר את זה במפורש! מה כן נרמז? נרמזים כאן הדברים שאנו באמת זקוקים להם לא בשביל החייאה, אלא בשביל לחיות בכלל: ידיים, מגע, עיסוי- לב, מעגל. לפעמים אנו כבדים ומוטלים, נופלים על הרצפה, מתרחקים מכולם. לפעמים אנחנו דווקא זקוקים שיקיפו אותנו במעגל, שיגעו בנו, שיעסו. הנשמה, החייאה... נביש [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, חזק! יש כאן תיאור חי של התעלפות שמזכיר באמת נשימה עצורה וכבדה ומין פאניקה כזאת. וכמובן רמזים יפים לדום-צומת-לב. יפה. מקוה שהחייתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש מרגישים את החוסר נשימה. אחותי שיחקת אותה, אהבתי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] נביש, לזה בדיוק התכוונתי! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] עוצר נשימה... הנואשות הזו כל כך מוכרת... [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש ממש נכון! הרבה פעמים עדיף צעקות חמות משתיקה קרה! [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי, רעך = יהודי. כך מוגדר הלכתית. [ליצירה]
- [ליצירה] כולנו, נראה לי. אני תמיד מנסה לחשוב שהכיעור חיצוני לי. זה לא אני באמת, זה בא מצד הנפש הבהמית. מצד זוהמה שנדבקת בקליפת הגוף כמו זפת בים לרגליים. ומה אנחנו? טהורים. טובים. מוארים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. חזק [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לשבחים. רק חבל באמת שלא השארת שום פתח... [ליצירה]
- [ליצירה] הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה. צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה. רק פחות מפנקת... [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע מה, הלוואי ואמרנו אפילו את זה. אבל אני חוששת שאפילו "כחי ועוצם ידי וגו'" אין אנחנו אומרים. יש מן הלך רוח מובס ועייף כזה. אנחנו מרגישים את עצמנו כמי שאין לו יכולת לעשות יותר כדי לזקוף את קומתו, למרות שאנחנו לא משתמשים בעשירית מהעצמה שלנו... [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה מה קרה, כבר אין המשך לחיים? כבר אין לגוף במה להאחז, רק בשברירים של נוסטלגיה? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם! נ.ב. שי, אני "את", לא "אתה"... [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר, מה הקטע שלך? [ליצירה]
תגובות