איפה ה"כמה נקודות מבט"?
זה נראה כמו נסיון להביט על גן עם שיחים בפריחה סגולה, דרך שמשה מעורפלת בגשם שוטף, כשמישהו צייר אותיות (?) כלשהן באצבע על השמשה מבפנים.
זה לא נראה לי כמו חילזון. (אולי "כלבלב- טורקיזי- חסר-גפיים-קדמיות-עומד-על-רגליו-האחוריות-ומכשכש בזנבו-הקטן" יהיה יותר מתאים) בכל אופן, מה החילזון תורם לנקודות מבט?
איפה אתה רואה פהרגליים אחוריות? הרגליים היחידות שאני רואה פונות כלפי מעלה, כאילו הכלכלב שוכב על גבו ומפרפר נואשות. אה, כן, ויש לו גם צוואר של ג'ירפה אם כבר מסתכלים על זה ככה. או שפם. תלוי בנקודת המבט. (כנראה שזו הפואנטה של היצירה.. מבין?)
ובנוגע לחילזון הכלול ביצירת המופת -
החלק הימני של הצורה מהווה קונכיה, ואילו החלק השמאלי הארוך והצר מהווה את צווארו הענוג. בקצה למעלה ניתן אפילו לראות מחוש אחד.
טוב די, ת'אמת היצירה באמת לא מובנת, חוץ מזה שזה באמת נראה כמו גשם על שמשה מטושטשת. אבל מפה ועד לקרוא לזה יצירה? :-\ אפשר לעשות את זה עם כמה אפקטים בפוטושופ ולגמור עניין...
[ליצירה]
איפה ה"כמה נקודות מבט"?
זה נראה כמו נסיון להביט על גן עם שיחים בפריחה סגולה, דרך שמשה מעורפלת בגשם שוטף, כשמישהו צייר אותיות (?) כלשהן באצבע על השמשה מבפנים.
[ליצירה]
זה לא נראה לי כמו חילזון. (אולי "כלבלב- טורקיזי- חסר-גפיים-קדמיות-עומד-על-רגליו-האחוריות-ומכשכש בזנבו-הקטן" יהיה יותר מתאים) בכל אופן, מה החילזון תורם לנקודות מבט?
[ליצירה]
איפה אתה רואה פהרגליים אחוריות? הרגליים היחידות שאני רואה פונות כלפי מעלה, כאילו הכלכלב שוכב על גבו ומפרפר נואשות. אה, כן, ויש לו גם צוואר של ג'ירפה אם כבר מסתכלים על זה ככה. או שפם. תלוי בנקודת המבט. (כנראה שזו הפואנטה של היצירה.. מבין?)
ובנוגע לחילזון הכלול ביצירת המופת -
החלק הימני של הצורה מהווה קונכיה, ואילו החלק השמאלי הארוך והצר מהווה את צווארו הענוג. בקצה למעלה ניתן אפילו לראות מחוש אחד.
טוב די, ת'אמת היצירה באמת לא מובנת, חוץ מזה שזה באמת נראה כמו גשם על שמשה מטושטשת. אבל מפה ועד לקרוא לזה יצירה? :-\ אפשר לעשות את זה עם כמה אפקטים בפוטושופ ולגמור עניין...
[ליצירה]
brave brave sir robin!
בשביל רעיון לא גמור זה די מוצלח.יש כאן ניגוד בין בחינת שבת - שבורה, לא מעוצבת, לבין עמידות ובית.
השבת הביתית העמידה לא מכילה את השמיים. אבל הדרך נפתחת ויש שני נרות, והתגלית היא מה ששכחנו-
שיש שבת בכל מיני צבעים...
מי יתן ויפוצו רעיונותיך החוצה
וששבתותיך יצבעו בכל גווני הקשת
מידידך החציל
[ליצירה]
המממ...
במסווה של סיפור לא רע בכלל ניתנה דריסת-רגל לתיסןת הרסניות כמו לגיטימציה לשיבה עצמאית וחופש תנועה מופרז לפטריות בר!
היכן הצנזורה?!
[ליצירה]
[ליצירה]
האווירה הקישונאית נוצרת, ומוצלחת מעליה-
אין צורך להקימו מקברו לצורך זה.
תן לעצמך ולקורא יותר קרדיט, אתה לא צריך את ההתווית של "סיפור של קישון" כדי שנבין שזו סטירה.
בקיצור- אני לא חושב שהכנסת הדמות של קישון מוסיפה לסיפור.
עוד פרט מיותר זה הקשר המשפחתי בין שני ה "גובים" הממשלתיים.
הדיאלוגים מצויינים, האמירה- חדה ורלוונטית
סה"כ מצוייין
נביש
[ליצירה]
מעניין ששתי תופעות אנושיות הופעיו באותו זמן.
חקלאות, וערים.
בני אדם לא חשבו על חקלאות בנפרד מישיבה מתורבתת בערים. הניצול של הגשם בחיינו מגיעה בד-בבד אם היכולת שלנו לברוח מפניו
[ליצירה]
ומה זה לעזאזל דודא אנושי?!
באתב"ש זה "ספסל לגפיש" ובמקלדת זה
SUST TBUAH, ובגמטריה זה 382, שזה כמעט כמו
"כרובי החציל" (381), והמשפט:"הו! יום כיפור!" (383)
ובדיוק כמו "עבד אשה" או "סוד שואה"
אבל לא ניראה לי שהתכוונת לדברים האלה...
[ליצירה]
למרות שאני בדרך כלל לא אוהב את הסגנון המאוד ישיר ולא מקושט הזה, אני חייב להודות שיש כאן כמה אמירות חזקות, בעיקר בשורות האחרונות, בטואו רגשות שאני שותף להן מאוד.
[ליצירה]
מר פרידמן הניכבד (אך המתעקש שיתיחסו אליו כאל מסטול)
חסר לי במאמר שלך סיכום, שאולי יבהיר למה ראית צורך במשל היווני (המעט סתום לטעמי) ואת הקשר שלו להצגת הדברים בעין היהודית.
מכיוון שלא הצלחתי לסכם לעצמי מה ניסית לומר בדיוק, הביקורת שלי תהיה נקודתית בדברים שהפריעו לי.
לגבי רבי נחמן, הציטוט פשוט לא נראה לי מקורי הוא לא מתנסח ככה בדרך כלל (אם כן אשמח לדעת מאיפה זה לקוח) זה יותר נשמע כמו ארז משה דורון או מישהו בסגנון.
לגבי הטענה על כוח נפרד. לא ברור לי מה אתה טוען. כשר' נחמן מדבר על דיבור עם האברים, הוא לא מתכוון שיש להם יישות עצמית. זו פשוט דרך להתגבר על הפעולה הרפלקסיבית של האדם. המקורות שהבאת בעניין כולם מובנים מתוך הקשרם המקורי, ולא מציינים שום יחס מיוחד לגוף.
מה שאתה מתאר כקטרזיס אינו אלא האדם עצמו. ולא שיש לי הוכחות לזה אבל אני גם לא מבין את שלך.
לגבי אליהו- מי אמר שהייתה לו ודעות? וכבר לימדונו ה"מי השילוח" ור' צדוק מלובלין וכמובן גם קירקגור על אלו שפעלו את הפעולות הדצתיות הגדולות ביותר דווקא מתוך הספק.
היהדות בוודאי לא מקבל את העול כמות שהוא. הציווים ה"גשמיים" נתפסים כהמשכת קדושה לעולם הגשמי. איננו מעונינים בגשמיות, וגם לא ברוחניות "שלא מהעולם הזה" סטייל ישו. אנו מוניינים להעלות את הכאן והעכשיו, למשמע אותו. לא צריך להאתעמק במושגים של כוח עליון ונסתר בשביל זה.
עצם האקט של לקיחת פעולה בנאלית והפיכתו למעשה "דתי" ממשמעת אותו, חוצה את הגבולות שבין הגשמי לרוחני. "רוחני" בהקשר זה הוא דבר בעל משמעות.
(אפילו עם זו משמעות רק במסגרת המערכת הסגורה של הדת. שכן מסגרת זו טובה כמו כל מסגרת אחרת)
המקרים ההסטוריים שציינת אינם תיאור של האדם הנותן לכוח אחר להשטלת עליו. להפך זה האדם בשיא אנושיותו. המהפכנים בצרפת ביקשו להרוג את ה"מלך" בכל הרמות- כלומר גם להרוג את אלוהים ולהמליך את עצמם. אין שום מרחק בין השכל לאדם. הרצון הוא אותו רצון, ולא קיים דבר מלבדו.
שוב- המאמר עצמו מעורפל ולכן אין לי איך להתקיף אותו חזיתית.
אולי הדברים שאתה אומר בסופו של חשבון לא כל כך רחוקים ממה שאני חושב.
נביש
[ליצירה]
[ליצירה]
כאילו שזה לא מספיק מטריד שלא כל מקום שניכנס אליו מובטח שנוכל לצאת, אז עכשיו גם אם יצאנו לא בטוח שלא נשארנו בפנים, וגם אם בטוח אנחנו בחוץ אז לא ברור שהיה כדאי?
בהחלט מטריד...
תגובות