לְעֵת בּוֹאֶךְ בְּפִּתְחִי בִּשְׁעַת עֶרֶב,
נִיצְתָה בְּעֵיינִי עוֹד דִמְעָה מְחוּקָה.
יָשְׁבָה לָה עָמוֹק,מֵאָנַה הִיא לָרֶדֵת,
כְּדֵי שְׁלֹא תִטְעָמִי כֵּאֶבָה הַמָתוֹק.

טָחַבְת לְאֹזְנִי עוֹד מִילָה מֶנַחֵמֶת,
שְׁתָנְעִים שְׁהוּתֶךְ בֵּין כֹּתְלֵי מֵדוּרָיי.
לְעֵת בּוֹקֵר הָלַכְת,וְנִפְזָר שֶׂעָרֶךְ,
וְחָזְרַה דִמְעַתִי לִמְקוֹמָה הַיָשָׁן.