לשמוע את השירה
שמתנגנת עם כל גל שנשבר
ומתנפץ על סלע המחלוקת
של עמנו המפורד.
לנשום לעומק את ריח
הצליל המתוק-מלוח של הרוח
העושה שמות בנפשי החצויה.
לחוש בלב רוטט את תזוזת
מיתרי החול החם
שמדגדג את כפות רגליי היחפות.
לרקוד לקול צליליה
מבלי להבין האם צוחקת היא
או שמא בוכה היא
על בניה
שעוד אתמול בנו לחופה
ארמונות של תקווה.
לתהות על נפש המשתוקקת כל-כך
לזרמים של מים
הנסים מפני הגזירה
ומתפללים לנס,
והגעגועים שעוד יציפו אותך במים טהורים
ויסדקו בליבך כמו הצדפים למרגלותייך.
להיפרד ממנה כשהד קולה
מלווה את לכתך
מבלי להביט אחור
בידיעה שעוד תשובי
לשיר את שירת-הים.
תגובות