כשראיתי אותך
העולם פסק מלכת,
קול דממה רכה
ליטפה את פניי בעדינות,
צלליות הפרצופים שאך לפני רגע
הסתובבו במעגליות סביבי
בריקוד שאין לו סוף
נעלמו ונדמו.
ונשארנו שניינו לבדינו.
כשמבטי פגש במבטך
פרפרים התחילו לעוף בליבי הרועד,
וצעדך לקראתי ,
כמו הרעידו את האדמה.
והחיוך שלך,
הזכיר לי לפתע
את היום בו נפגשנו,
נצח עבר מאז.
ואתה קרב אלי,
ניצוצות של אהבה באוויר הקריר,
ידיך המוכרות
מכסות את פניי בהינומה הלבנה.
וידעתי
זוהי הבטחה.
תגובות