אני מרגישה
כלכך לא מבינה
אני מדברת אליך
אתה אלי
אבל שום שיחה
לא נרקמת כאן
רק שבבים של כעס
ואולי אני רגישה מדי
אולי אתה הגיוני מדי
הכל מתמוסס אצלי
ברגעי חולשה
לא זוכרת מי אני
ומי אתה
דמעה קטנה
עמוסה בחוסר אונים
עומדת לי בקצה העין
אתה מפרש ואומר
את עדין ילדה
ואיך יום אחד את תרצי לחיות איתי
אתה אוהב
אתה כל הזמן באמת אוהב
לפעמים שוכח להראות את זה
אני יודעת אני צריכה להשתפר
כלום עדין אינו בשל
אני רק במסווה של שירים ועומק
בפנים איני אלא מערה פעורה
אני עדין קצת ילדה...
תגובות