שלום ורעות. שלום ורעות החליטו להתחתן. שלום אמר, רעות, את תהיי בסוף אשתי, נכון [סימן שאלה] רעות חפנה את פניה בידיה, ואמרה, כן, אני גם חושבת כך. ואז היא הסבירה את עצמה - אין לי סיבה להגיד לך לא. אהה, אמר שלום בהבנה, וחשב שגם אצלו זה בדיוק כך [ההרגשה]. היה רגע מרגש [הם המשיכו לשבת ולדבר]. בחתונה היה ממש נפלא. [כמו תמיד]. האולם היה מלא בשולחנות ערוכים, בבגדים חגיגיים [חלקם מאוד מכוערים אמנם] ובאנשים מרוגשים. המשפחה הקרובה כמעט נפלה מהרגליים מרוב עבודה [זה מאוד קשה, לחַתן] והחתן והכלה עצמם – היו בשיאם. חיצונית [כמובן] ופנימית [גם כן, אחרי הצום והוידוי]. שלום פסע לקראת רעות וכיסה אותה. [זה היה השואו הטוב ביותר] אחר כך הם התקדשו ופנו לעבר חדר הייחוד. כשיצאו מהחדר [והתחילו לרקוד], ראתה רעות מי בא ומי לא בא לחתונה. גילי ורינה – הגיעו כמובן [כמעט אין חתונה שהן לא מופיעות]. דיצה וחדווה מהשכונה – גם הגיעו [הם מלוות בהתלהבות שמחמית כל חתונה מאז השמינית]. אפילו אחווה, [שבדרך כלל מבריזה מחתונות כי היא עצלנית מדי] הגיעה. רעות שמחה מאוד [עם כל אחד שהגיע... וכו']. כשחזרו הביתה [ולא להאמין איך שזה הגיע במהירות], אמרה רעות לשלום – שמת לב מי הגיע [סימן שאלה] כולם הגיעו! רק אהבה לא הגיעה!! שלום הנהן [גם הוא לא ייחס לכך שאהבה לא היתה שם חשיבות רבה מדי], והם פנו הלאה, שוכחים חיש קל מהענין. כעבור שנים עשר חודש [אין במספר משמעות] נולד להם ילד, בן. הם קראו לו אושר.