שיר עם מעט מילים שמעביר הרבה תחושה-
תחושה של סתיו קצת מנוכר, צבאי כזה. היה לי משונה החיבור בין חיילים לריקוד של שמחה. אבל דווקא זה גורם לקורא לעצור רגע, ולקרוא שוב.
גם אני ילדה של סתיו, יש בו משהו, שגורם להתרפק, להתרגש, להשתולל ולהתכנס...
[ליצירה]
קצת אבל הרבה
שיר עם מעט מילים שמעביר הרבה תחושה-
תחושה של סתיו קצת מנוכר, צבאי כזה. היה לי משונה החיבור בין חיילים לריקוד של שמחה. אבל דווקא זה גורם לקורא לעצור רגע, ולקרוא שוב.
גם אני ילדה של סתיו, יש בו משהו, שגורם להתרפק, להתרגש, להשתולל ולהתכנס...
[ליצירה]
מתי הספקת להגניב יצירה מבלי שאני אשים לב אליה! אהה!!! אהבתי. אם כי אני לא כל כך בטוח שהריקוד של העננים כל כך מתאים (השיר קצת אפל ופתאום ריקוד :S)
[ליצירה]
נהניתי.
*שיר פשוט, אך אין צורך ביותר מכך. הרגש עצמו מופשט, וכך הוא נראה כשמשתמשים בו. יפה!
* ביטויים מוזרים. סוכריות מתפוצצות? אני מניח שזה לא פגם בדבר, וזה הכניס לאווירת השיר, אבל זה קצת הפתיע (הפתעות, מה?)
* השימוש בחושים... נהדר. אפשר לחוש/להריח/לראות/לטעום/לשמוע את השיר.
* יש לך גם ביטויים נהדרים, כמו שכנרת הזכירה. שכוייח!
* אוף. אני רוצה להעיר על מבנה/חריזה/שגיאות אבל אתה לא משתמש באף אחד מהם ולא טועה.
תודה!
[ליצירה]
שיר נפלא...
משחקי מילים וחרוזים נהדרים.
כתיבה אופיינית לך וטובה.
קצת לא הבנתי את משמעות ה"אבל" בסוף. הרי בשני המקרים זה דבר רע... 'אין להשיב' ו'מכאיב'. תוכל להסביר?
תודה לך!
[ליצירה]
הקסמים שלך חזקים ממני...
לשמוע את Enya בזמן קריאת הסיפור עושה משהו מבורך!
הכתיבה שלך, אוי, הכתיבה...
יפהפה בטירוף! (מצטער, לא מצאתי מה לומר)
תודה!
[ליצירה]
יפה.
קצת מזכיר את המדרש ההוא על "שני המאורות הגדולים".
גם אני אוהב את הלילה. הצבע הכחול אינו סמל לבדידות ועצב. זה צבע של כוח, של חוזק ובו זמנית של רוגע.
תודה!
[ליצירה]
אסיים פה כל המשך לויכוח.
את תגובתי לתגובות ארשום בהודעה פרטית.
סוף סוף. באמת, סוף סוף שמישהו לוקח דברים ברצינות. כמו שאמרה גברת בלאש, זה יפה ונחמד שאתה מקבל תגובות טובות כל הזמן, אבל כידוע, אף אחד לא מושלם. אני תמיד מחכה בציפייה לתגובות של הדס, כי אני יודע שדרכה אני מתקדם, שהיא בונה אותי וחושבת על הכל. נכון, לפעמים יש דברים עליהם חשבתי שהיא לא, אבל זה נגמר בסבר פנים יפות בהחלט. כסופרת וכמשוררת שבטח מבינה יותר ממני בלשון וספרות, אני מעריך מאוד את הדס ואת תגובותיה. גם את כל שאר המגיבים, כמובן.
------------------------------------------------------
הפעם הדס באמת נגעה במקום נכון. קצת בלבלתי בין הכוונות הראשונות שלי לכתיבת השיר ובין מה שיצא. אני לא תמיד מצליח לנתב את הרגש דרך המוח, ואני בטוח שזה לא טוב ליוצרים. אשתדל לעבוד על כך.
--------------------------------------------------------
ולכם, המשוררים והמגיבים, ולך, הדס, אני רוצה להודות על כל המאמץ בקריאה ובביקורת, גם אם לא הייתה יותר מדי כזו. אני יוצא אל כל האנשים שקוראים את יצירותיי ומגיבים עליהן - אם אתם חושבים שזה בתחום זמנכם ואתם חושבים שיש לכם מה ללמד אותי - הגיבו נא בביקורות חריפות ככל האפשר.
ואם אפשר גם, אין צורך להגיב על ביקורות של אחרים שהיא פגעה בי. אם היא פגעה בי, אני אדבר אתה כבר.
זהו זה.
תודה עצומה לכולם!
[ליצירה]
אוצרו היקר של האדם
יש למה לצפות, יש במי לבטוח. האנושות עדיין לא הכזיבה. יש עדיין אור בקצה המנהרה. הקשיים לא יפילו אותנו, ונילחם בהם, עד כמה שהם יכאיבו לליבינו.
הגמרא מציינת שעדיף לאדם למות מאשר להיות בדור הגאולה, ואנו, שנכלאנו לדור זה בדיעבד, ללא רצונינו, נקיים את מטרתינו בזמן כה חשוב לעולם ולעמינו.
לא נוותר, לא על האדם הפרטי ולא על הכלל. אוצרו היקר ביותר של האדם הוא חבריו, ארצו, והמין האנושי.
תגובות