על בתי דיר-יאסין, פתאום, ירד אופל.
הכל רתח ורעד סביב.
היד המרצחת, פשטה לעבר כל צוהר.
מבוע אחרון של התקווה,
הֵכזיב.

נזכור את דיר-יאסין!
את הקורבנות, אשר נִטְבוֹחוּ, נזכורה.
את נרצחי הנכבא התמימים,
לעולם לא נשכח!

מראה נהרות דם, הנשפך לשווא,
לא יסור מעינינו.
אֵימֵי דיר-יאסין,
מליבנו לא יִמחַ!