קשר
רציתי לכתוב על אהבתי הראשונה, יותר נכון, זו הייתה המחשבה הראשונה, מעין אוטומט שפעל ומיד כיבה את עצמו.
אני רואה כיצד משתנה היחס שלי לאותן שנים מאושרות. מאז טיפחתי את זיכרונותיי, גידלתי לי גן חוויות. כל מפלצת הפכתי לחיית מחמד. אכן הנושא כואב. מצחיק, כל כך הרבה זמן עבר, ועדיין הצל ... מספיק. לא נגלוש. נשתדל לא להפריז במלל מסביב.
ומכאן לסיפור. לבשר עצמו. לנתק פנינה אחת מהמחרוזת .
היה קיץ. בעודי בוהה בעתידי, בית ספר הפך לחלום בלהות. סיימתי בגרויות. חשבתי להתקשר אל משינקה שלא הכרתי עדיין, ואז צלצל הטלפון (טרינג טרינג).
חלפה שנה מאז צללנו יחד לתוך עצמנו, ואני התכוננתי לעלייתי מעלה. היקרה לי תכננה לנסוע לחו"ל בלעדיי, ואני דמיינתי שהחופש ממנה ישפיע עלי בהנאות ופיתויים.
ההרגל לנשום אותה, הורחק. אך הציפייה – אליה .
אני זוכר אותה נסיעה... נסיעה רגילה, שהייתה כולה געגוע. במשך הנסיעה כתבתי לה מכתב. המחשבה הייתה אצלה, רק הגוף ישב והיד רשמה.
מתברר שנחרט החסר .
עוד זמן רב ניסיתי להוציא צוף מאותן פרחי אהבה מיובשים, אך הנוף יפה בטבע וריק בתמונה, וכך גם זוג נאהבים שנפרם.
נשארה הרגשה שישנה "דלת קסמים", ועתה נשאר למצוא בתוכי את המפתח. צריך לפתוח שערים , לפרוץ חומות , לחפש מעברי סתרים?
תגובות