[ליצירה]
החש בראשו...יעסוק בתורה.
והחש בבטנו....יעסוק באמונה.
תורה(להלן משנה,גמרא,הלכות ושות') טובים לראש.
אמונה(להלן מוסר מחשבת ואמונה)טובים ללב.
ואין תרופה יותר טובה ללב כואב...מאשר להתרפק על אבא שבשמיים...בדוק עם ניסיון.
[ליצירה]
כשיש אהבה
מספיק כל אחד מהדברים הנ"ל.
אך כשאהבה תלויה בדבר
והלב אינו יוצא לבקר..
אז אלף נוצות לא יכתבו מגילה
ואלף דמעות יירדו
על אהבה שנשרה כמו אלף עלים בשלכת.
מצטער על הפסימיות
מסתבר שסינפטה אחת (לא כ"כ טובה) התעוררה
מהיצירה שלך...
[ליצירה]
[ליצירה]
יש שם אחת בשם תקווה?
חזקי ואמצי ותמיד תזכרי, שהרע... היום. אך יש מחר. ולמחר יש מחר. ולמחר שלמחר יש מחר. בקיצור.. תמיד יש תקווה!! המשיכי הלאה!
[ליצירה]
מצא לו את מקומו השיר שלך...
ישר אחרי "דרכה של אשה"
יום עמוס, מקרה כואב..
דברים המעיבים על הלב.
מחפשים דרך, מחפשים מוצא,
מחפשים מקום להתפרק..
משוועים לנחמה.
ומגיע אהוב במגע מנחם
גורם לכל הדברים
להתרוקן..
ןשבכל כבר ריק
והלב נקי..
נשאר הוא האהוב.....
ריקני.
[ליצירה]
"יש לי לב ויש לי נשמה"
נקודה ממש יפה שהאיש שניסה לא הצליח.
ואילו הטיפות.. כן.
דווקא שהצלחת להקשיב לטיפות הנופלות ולחבר מהן מנגינה.. דווקא אז כאב לך שבמסה קריטית כולן מזכירות לך כמה את ריקה ..
[ליצירה]
תודה.
מסתבר שבכל זאת מצאת משהו לכתוב..
לא ניסיתי להשאיר משהו נבוך...וכל בן אדם קצת מבולבל.
רק ניסיתי להעביר נקודה קטנה של מודעות..
לכך שיש בזמן,נקודות ללא זמן.או יותר נכון:
זמן לעצמותך להשתחרר מכבליה.
אם רק תתן לה..
[ליצירה]
שמואל היקר
אני תומך בכל מילה בשיר שכתבת
אך מניסיון מר יכול לומר
שכל ניסיון למרד ידוכא באון
ואילו העובד שינסה...
יימצא את עצמו חותם אבטלה.
אך לא לדאוג..
אמפריות גדולות מאלו נפלו,
עוד יבוא יומם של אותן חברות.
עוד יבוא נקם...
ובפיצויים יחוייבו.
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
תגובות