[ליצירה]
יורם...
הסמקתני....
מילים שכאלו כותבים בדלתיים סגורות..
תודה לך.
אכן, כל שיר מיוחד למי שכתב אותו..
אך לדעתי, אם אדם כתב שיר שעורר אדם
אחר לכתוב שיר נוסף ..
(ולא משנה אם הרעיון דומה או לא..)
אזי.. לאדם אשר עורר, מיוחדים לו שני השירים..
אז השיר אשר יצא לי בעקבות שירך..
מיוחד אף הוא... לך.
[ליצירה]
כואבת המציאות של אב המתאבל על בנו,
בראשנו זה לא אמור להיות ככה.
אך אלו הם החיים, והמוות.. הוא חלק מהם.
החיים מספרים בגאווה זיכרונות על המתים,
אשר במותם מות גיבורים..
ישארו לנצח "חיים".
כל שנה ביום הזיכרון הולך אני
לבית הקברות הצבאי בי-ם.
מדהים אותי לראות, מעבר לסיפורים של המתים,
מעבר לזכרונות שאנשים מעלים,
מעבר לבכיות, מעבר לטכסים..
מדהים אותי לראות.. איך ליום אחד..
הופך בית הקברות - לבית החיים.
כתבתי קטע: "נכתב ליום הזיכרון"
אך שם כתבתי ליום השואה...
וטוב שנכתבו מילים על סבות ונכדים.
[ליצירה]
אחת...
הרגשה של דז'ה וו..
יש מילים שאין לומר,
יש מחשבות שאין לחשוב,
אך האם יכולים אנו לשלוט על הרגש ??
האם נכון הוא הדבר לדכא רגשות ??
לא פעם סערה מתחוללת
לא פעם אנחנו נופלים,
אך ברירה...
ברירה כן היא בידנו,
אנו הבוחרים מבט.. פרספקטיבה על החיים.
בזמן שצריך הדבר לבוא, היי בטוחה שיגיע !
קחי את הזמן לבנייה,
עד אשר התשוקה.. את הלב תשביע.
[ליצירה]
עונות השנה יצאו במחול
מצאו הן אוצר של שירים קבור בשורשיהן
הצפצפה הכסיפה מבושה
בשורשיה לא נמצאה אפילו מילה אחת קטנה.
האזדרכת מצאה פזמון,
האלה והאלון את הבית ראשון
הקטלב חפר לו בית שני
והאטד גילה סיום עוקצני.
ןעתה חיפשה החבורה
למי לתת את המתנה הנפלאה..
והנה לעת ערב מופיע מבין השבילים
איש לבן שער, הרודף אחר שירים.
שואל הוא אותם: המצאתם שיר ??
שבמשך עונות קברתי שירים
ועתה מצאתי אחת ראויה..
מיהרו העצים ומסרו הבתים,
ומחרוזת ענד לה.. תחת עץ הצפצפה.
יורם
שיריך יפים בזכות עצמם...
מאושרת היא האשה שזכתה לעונדם...
[ליצירה]
הדסוס..
תודה שוויתרת לי (בערך...) עלהערות.
לא יודע. התחשק לי לשים את זה בסיפורת,
סל הכל גם סיפורת היא סוג של שיר,
וגם שיר הוא סוג של סיפורת.
יש שיר מובהק שהוא רק שיר,ויש סיפור סיפור שהוא סיפורת.
ומכיוון שהשירסיפורת שלי דומה לשניהם...
מה זה משנה היכן הוא נכתב ?
[ליצירה]
כל כך מכיר את ההרגשה...
כך את העט, קח את הדף,
צא ורדוף אחר שיר שובב.
אל תתן להם מבין אצבעותיך לחמוק,
דווקא שרע,דווקא שעצוב... כתוב !
אל תשבר מעומס הלב..
אם יוצר אתה, אם כותב, משורר..
אל תשאיר קולמוס בודד.
כתוב את שליבך אומר..
כתוב, כדי שלא תשבר !
(ולוואי שהיה בי את הכח להגיד זאת לעצמי לפעמים.)
תגובות