בס"ד
יש לי בן
ילדון מוזר
לא מתחרז עם שום דבר
נידף, שקוף, עלה ברוח.
חרג, זה לא מכבר
בני היקר ה"עוף מוזר"
אחרי שנים של חריגות ללא מזור
מן המחרוזת.
החוט המדומה שלו שכה טרחנו שוב ושוב להתקינו נקרע, והוא נשמט והתגלגל הצידה
מן המחרוזת הסגורה הרמטית
מחרוזת ה"כולם" הידועה.
שחרוזיה הזהים כולם ברורים, קשורים, כלואים
בסבך האחיזות האנושי ללא מוצא
מחרוזת החוזרת על פתחי עצמה
מחרוזת ממחזרת.
מונח בצד, מוטל על צד
ילדון מוזר
חרוז נדיר
לא מנסה יותר להתחרז עם שום דבר
ליבו
חלל עגול, חסר, חלול
תלוי לו ומרעיד על קור עכבישים דקיק
של התכוונות בלתי צפויה, תקווה נובטת
תקווה לחוט אמת, לחוט שני של הכרה
לחוט שלך, ממך, אליו, בלבד
לחוט של חסד.
אני אימו. עימו.
לבי המפוייח והחלוד מדאגה פשוטה ואלמונית, כואבת
צופה בלילה, במטבח- בחרוזי, הוא חרוזך
לבי חלול, אני בוכה
ומתחננת.
תן לו ריבון, את קצה החוט
מהר, אם רק אפשר
קשה כל כך להיות לא מחובר
ותן לו בהמשך, אם לא קשה, גם את מתנת הדעת
להיעות חרוז שלך בלבד אבל
ללמוד גם להניח
לחוט לחלוף לשטוף דרכו
הוא לא שלו
ולהושיט חוט של תקווה לחסד
לחבריו המנותקים הסובבים עדיין ביאוש ועד מחנק במחרוזת.
תגובות