בס"ד
אני אישית לא אשמה בכלום
להפך- בפרידות אני גדולה
זורקת לאחור את כל מה שנגזר עליו להשאר שם
לא שואלת שאלות
לא מתבחבשת
לא בוכה על החלב שכבר נשפך. אני אינני אשת לוט
אותי לימדו אחרת.
אני נשמעת למלאך
לא מביטה אחורה
לא דורכת
על שמלותי שלי
נישאת למעלה
אמנם החץ שבור אבל פונה אל הלאה,
ותעזבו אותי מסנטימנטים
אין לי
לא סבלנות
לא סובלנות
. לגעגועים ולנוסטלגיה
תפסיקו - אני אומרת לילדי
לעשות עבודה זרה מכל פיסה של קיר
בדל עץ וחתימת גינה שכן או לא היתה לנו אז, שם.
זו הרי לא הנקודה, את זה אפשר היה למצוא גם במקום אחר -תאמינו לי. ולא- זה לא היה גן עדן. היו שם
המון בעיות קשות, למעשה היה לגמרי לא נורמאלי להיות שם.
וחוץ מזה- הרי כבר תמה שנת האבל, כבר חוזרים אל החיים,
כבר מתחילים לחוש שוב
בחיים ובשמחתם,
- אז מה לעזאזל קורה לי כאן עכשו
הפעם
דומה כי הקינה
ההתיפחות הלא נשלטת
כמו של תינוק
מלב שבור לגמרי
אינם שלי, באמת.
לא חסרות לי הצרות, לא חסרות סיבות לבכות
הפעם-זו האדמה ההיא
אשר מתגעגעת
אלי
אלינו, אנשיה
שיחדיו היינו שם עד כלות
הפעם היא בוכה מתוך גרוני
ומתיפחת וזועקת
ורוצה אותנו, את בניה ובנותיה
לא ידעתי שלאדמה יש רגשות
אבל עובדה
היא שוממה ומחכה ולא רוצה שנשכחנה
גם ואולי דוקא עכשו-כשרווח
ומתחילים לשלוח שורש מהוסס אל אדמה אחרת
מקנאה לנו
ומשתוחחת מתמוגגת בדמעות
באלמנות קורעת לב
הפעם זו היא
אדמת גוש קטיף הנעזבת
שבוכה מגרוני המופתע
ממאנת להתנחם
וזו לא מליצה של תשעה באב
זה לגמרי מוחשי
פשוט כמו שכתוב במגילת איכה. לא יאומן
.
תגובות