מעשה והייתי בישיבה הקדושה, הייתי אז צעיר לימים אשר
החלב עודנו ניכר מבין שפתיי. כמנהגי המקום נהגתי בימים
דאז ,לפני חדרה למחוזותינו רוח המערב. לבוש הייתי במכנסי
דגמ"ח ירקרקות וחולצת 2 כפתורים כחולה, כמנהג" הישיבע
בוחער" בישיבותינו הקדושות. פתילים ארוכים ביצבצו מתחתיה
והעידו כשמים וארץ שאדם כשר הנני. אותה עת גם חתימת זקן
החלה לתת את אותותיה בקרבי. אבל לא אייגע אתכם במראי כי
כבר ידוע מימי אבותינו הקדמונים שאל לנו להסתכל אל גובה
הנער ומראהו .שיננתי בניגון גמראתי מוכר את סוגיית "עבד שאעשהו רבו
אפותקי מי שיחרר ואמר רב..." הילכתי רצוא ושוב
סביב "השטענדר" בעוד מוחי מתייגע בשיטת הר"ן.
כמו" מעיישה שאעטן" עת הצלחתי לרדת לשורש סברתו הרעים
הפלאפון את צילצולו (איזה ניגון של המדרגות או הדומה לזה)
מי מפריע את לימודי הרהרתי. היה זה חברי הראל.
"מה יום מיומיים" שאלתי?
-"דבר בשורה לי אליך"
-"דבר בני ונען"
-"אישתי שתחיה הציעה לי זיווג הגון עבורך מהמעולות שבבנות
ירושלים, נצר למשפחת רבנים ידועה, עד "נעים זמירות ישראל
היא מתייחסת", לומדת היא במכללה הגונה ומתעתדת (אי"ה
כמובן) להיות מורה ומחנכת לעוללי ישראל.
-"ומה פתאום חפצה דווקא בי הלוא דל אני באלפי ישראל
וגרוש אין לי על נשמתי".
-"חפצה היא בבחור ישיבה הממית עצמו באוהלה של תורה"
-"התואיל להביא לי מספר הפלאפון"?
"ודאי------- (חסוי בשבילכם)".
ויפעם ליבי בקרבי, ואתקשר, ויחמץ ליבי בקרבי" הגעתם למענה
הקולי של.." ואתקשר כעבור מספר דקות ואשמע קול ערב לאוזני
"אפרת, מדבר חיים.. התרצי להפגש הערב באיזו גינת חמד"
-"כמובן השיבה מיד"
-"7 נניח"
"נשמע מצוין".
ולא יכלתי להכניס מקטן ועד גדול לפי בארוחת הצהריים
ויתמהו חבריי "איש בריא אתה" ולא אומר להם דבר, כי כן מנהג
הבחורים בימים דאז.
ואתקלח לפני הפגישה, ואקח את ארנקי המרופט ואלך לגינת
החמד המדוברת, והנה ב7:03 מגיעה העלמה אפרת, עיני מרגליות
לה, ושרוולי 3/4 וחצאית ארוכה המטאטאת את אבני המקום.
ואומר אליה "החלטת לצאת להרפתקאה"?
ותחייך, ותענה בנועם קולה "אכן".
ואשאל אותה מי ומה במשפחתה ומה מעשי הוריה ומה מעשיה
בחייה, ככל הנהוג ב"ספרי הדייטים" דאז, ויהי כי נשבר הקרח
התחלנו לדבר בגילויי לבב על החיים ותטב בעיניי הנערה מאוד
ואסתכל בעיניה לשניות מספר, כי כידוע "כלה שעיניה כשרות
אין צריכה בדיקה" ותחל לספר לי את קורותיה, ולא יכלתי
להתאפק, ואומר לה נחמדה את עד מאוד" כיצד לא חטפוך
עד היום" ויאדימו פניה עד מאוד. ותזרום השיחה מאוד ותשאל
אודות מצבי הדתי, ואומר לה "דוס, עד מאוד" וייטב בעיני הנערה.
ויהי כי החל הלילה ללון ותאמר לי "נהנתי עד בלי די היום, וכעת
אחזור לכור מחצבתי" ואלווה אותה עד לאוטבוס, ואדבק עד
אשר הגיע, (ואקלל את יומי בליבי, למה לא אירע תקר בגלגלך כלי
ארור), ואחזור שמח וטוב לב לישיבתי, ויגל ליבי בקרבי. ויצף ליבי
אהבה ואדמיין בראשי אותה-במיטב בגדיה ואת אמהותינו סבות
סביבנו בנרות..
ויהי לעת בוקר, ואקום לתפילת הבוקר ואתפלל בפה מלא רינה
ושמחה על כי נמצאה האבידה, ואלמד בשקיקה גדולה ובניגון
מסולסל, ואתנצח עם חברותתי ל"סיידר בויקר" כי לא כבחורי
הישיבה דאז כעכשיו, ש"ס ופוייסקים היו לחם חוקיינו, לא כימים
אלה, דלומדים הרב אבינר, "כל השומע זאת תצלינה 2 אוזניו".
ואחכה בלב דרוך לטלפון המיוחל, והנה-נס..
ואען:"מה שלומך"
-ב"ה..
-ותאמר "בחורת בשורות הנני"
-"פתחי פיך והפיקי מרגליות"
-"מצטערת, זה לא זה"
"מההההההה???.. איךךךךךךך
-"אתה לא בשבילי.. סורי"
ויחרשו אוזניי ויעתק פי..
ויך ליבי בקרבי, ואפתחה פי בתחנונים
אנא, עוד הזדמנות..
ותאמר"חחח.. איך עובדים עליך בקלות.. .סתםםםםםםםםםם, ברור
שניפגש עוד פעם, אתה די חמוד"
נאנחתי בכבדות בליבי
"לאן שומו שמים,נעלמו בנות ישראל התמימות"..
כעבור שבוע נפגשנו החלטתי לנקום,כצפוי הייתה אוירה מדהימה וכו´
עד שהחלטתי לללמד תועים בינה אמרתי לה
"רצונך לשתות ,אפרת"
אמרה לי בשמחה"ודאי",ועיניה ניצתו
אמרתי לה:"אשריך" יש פה ברז בקצה הרחוב
היא הנחיתה לי חבטה,מעולם הכוכבים לא נראו כה קרובים
...............................................................
......................................................
........................אחרי שבוע התארסנו
תגובות