פוסעת ברגליים יחפות, יוצקת את תבניתן בסלעים טרשיים
בשמלה פשוטה שמלטפת ברוך את שוכני האדמה,
מאירה את השממה,בוקעת את הלילה
חרש אחריה, עם חתימת זקן קלה,
מטביע את רגלו בשרידי צעדיה
צלליתו נוגעת,לא נוגעת בצלליתה,
אך מבטה חלול שקוף, נפשו נאלמת
מחיש צעדיו עד כלות
משתנק, פעימה נחסרה..
לפתע סובבת היא את ראשה
פורטת על ליבו,אך לא על מיתרי קולו
בעיניים משוקדות בוהה.. לא מבינה
חשרת עבים מעיבה על מבטיהם
מבטו מצטלב במבטה
או, כמה בוערת האהבה, הוא סבור
אך כהרף נכונה אכזבה
עיוורת האישה.. האם גם עיוורת האהבה?
תגובות