רטובה כבר מרוב שפיות וקור
זולג מתוך עיניי
עיני הפרא הבועטות במן חופשיות חייתית
בכף הקלע.
חרַצת בַּאודֵם את אש הלהב
שעלה בזמזום השביל
עמוק עמוק מול שער הברזל
דופק חלודה
שמענו נחל מאי שם
או אולי ארבעה
ראינו אוויר קורא לחש ידוע
או אולי רוח טועה
דפקנו עד כְּלוֹת במרצפות הקרח
מול הלא נודע.
ולא חזרנו יותר.
משפט.
תגובות