[ליצירה]
כשאחד בא לתאר מצב עצוב במיוחד או לחילופין שמח במיוחד. באופן טבעי אנחנו נשמים פיוטיים לא מדברים כדיברנו ביומיום והסיבה היא שאירועים כאלו אנחנו לא תופסים בחושים אלא במה שעושה אותנו אנושיים.
מקור השירה ממש. לכן בעל כורחנו אנחנו מתטאים בצורה הזאת
וכך בדיוק ניראה השיר שלך.
הבעיה היא שככל שאנחנו פחות מסתכלים בשכלנו על התודעה שלנו אנחנו מגיעים לסתירות גדולות יותר.
למשל אם אני אומר
גל הוא בנאדם אבי הוא בנאדם אז גל הוא אבי.
הדוגמא הזאת מראה ניסיון כושל בצורה ברורה לתאר את מה שאנחנו מכירים בתודעה.
לכן התפקיד של השכל לברר כמה שיותר כיצד לתת צורה במקרה הזה הצורה היא מילים למה שאני חש בתוכי.
וניראה לא השקעת מספיק בשיר אמנם השקעת אבל לא קרוב למספיק מהבחינה שתיארתי. נתת לדברים יותר לבוא יותר בטבעיות וזה פשוט לא מתאים.