היא עמדה מול מסילת הרכבת היא שמעה אותה מגיעה. היא הניחה את רגלה על הפסים. הקטר צפצף. היא לא זזה. הרוח פרעה את שערותיה במנגינת הטוויה היא לא זזה. חשבה שיעצור, והוא לא. * היא מסתכלת מטה ורואה אותם בוכים. הי! היא רוצה לצעוק אני פה! לא הלכתי לשום מקום! היא רואה אותם מניחים עפר על קברה. ובוכים. ובוכים. אל תבכי, אמא היא רוצה לצעוק אל תבכה אבא היא רוצה לבכות. אך הדמעות לא פורצות. זה לא היה בכוונה! או שכן? אך, היא אהבה את החיים! או שלא.