מתוֹכֵךְ יצֵא הקודש הצועק
ובּי,
בּעצמותיי תיוַוצר לה , שפעת רוך נוגֵה
ואף עתה
בִּינוּ נא, נהַמת
מכּוּר מחצבתךְ נשפעתְ
--
שמעתי את המיית חול הזוהַר הזה,
מטפטֵף ועולה
ובּי,
ובֵּךַ,
תוכי דַבֵק
--
ואם הוא היה רוצה,
הוא היה אומר לךְ
תני ידךְ, בנשיפת פיךְ ורוחךְ.
אלַי כַּיוֹם הזה.
--
ראיתי נכתבתי.
--
ורק זוּ.
ונַדַם.
.
תגובות