אני בדיוק לפני הסוף.
אני סופר את הדקות שנשארו
ומשלב ידיים.
אני נראה רגוע
אך דמי גועש בי.
כבר הייתי שם
בשירותים
אולי פעמיים
שלוש
ועוד פעם.
אני חוזר ומתיישב.
הנה זה בא
מתקרב אליי
הסוף
זהו!
יום יבוא
וזה יתקיף גם אתכם
ואז
אולי אז תבינו אותי
אולי אז תזכרו
את מה שאומר לכם עכשיו
תדפיסו.
תדפיסו כל עוד אתם יכולים
לפני שהאתר הזה ימות
וייקח איתו את יצירותיכם.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה הקשר? בורה. באמת, מה הקשר. להוציא. להשאיר משהו בעולם. השירותים הינם מקום בו אתה נמצא לבדך, הבדידות הינה המוות. האתר שבבית האחרון הוא מטאפורה לגוף האדם, היצירות הן הדברים אותם הוא רוצה להשאיר לעולם. להדפיס, שישאר בטוח, שלא יהיה תלוי בנציגות הגשמית שלך בעולם. כשאדם נמצא בשירותים, הוא מרגיש לעיתים קרובות שהוא הולך למות. זה המקום בו אתה יכול לחשוב הכי הרבה. בשקט. לחשוב - ואז עולות בך כל המחשבות הרעות, ומשתלטות עליך, גם הבדידות. להנציח את הבדידות, להנציח את הרגשות. כשאתה לבד ויכול למות ואף אחד לא ישים לב, אף אחד לא יהיה איתך ברגעיך האחרונים ולא יוכל לשמוע את מה שיש לך להגיד, כך גם ב'צורה', אתה לא יכול לבטוח בשרת הזה. אולי לפתע כל היצירות יאבדו. כך גם אי אפשר לבטוח בחיים, בכל רגע אתה עלול למות. הדפס, כתוב את עצמך, את מי שהיית, את מה שהיית. אפשר לקשר את זה גם לשואה, מכיוון שאנחנו ביום השואה. האני השר יושב בשירותים במחנה השמדה, במסגרת מסע לפולין. הוא יושב בשירותים ונותן לרגשות להציף אותו, הוא לבד, מותר לו. הוא חושב על איש שאומנם לא ישב בשירותים סביר להניח, אך נתן לעצמו מעט פרטיות לרגע קט, לפני שישים שנה, על מה שהוא חשב, בידיעה שאלו הדקות האחרונות שלו. הוא לוקח את מחשבותיו של אותו איש דמיוני, או אולי איש כללי שהמדריך סיפר עליו, אולי איש ספציפי, ושם אותן מולו כצוואה לחיים. להדפיס. מסופר על אנשים שרצו שמשהו מהם ישאר בעולם הזה, זרקו מכתבים, יומנים, שירים, מתוך רכבות, שילמו לסוהר בשביל שישמור מכתבים ויביא אותם ליעדם, הבריחו אותם, מה לא עשו על מנת להשאיר גל עד לעצמם. כך גם אנחנו שכמותם לא יודעים מה ילד יום, עלינו להדפיס, ובזמן הישיבה בשירותים, בשעת ההזדהות הזאת, האני השר מבין את הכל יותר טוב וכמו מבטיח לעצמו להפיץ את הצוואה, תדפיסו. [ליצירה]
- [ליצירה] מה בורה,אמא'שלך בורה,תרגעי,ותפסיקי לבלבל ת'מוח סליחה.הייית חייבת [ליצירה]
- [ליצירה] וואו עדי, כל הכבוד!! [ליצירה]
- [ליצירה] ממ...ומה הקשר לשרותים בדיוק? [ליצירה]
- [ליצירה] איה- תודה. צחית- מה יש לעבוד? מה לא נראה לך? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמילי, אני אחשוב על זה. שבת שלום לום [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר. דרוש עריכה. ואולי כך יראה: האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק? אה - הה אינסטינקט הגעגועים הנשי זוקף את אוזניו הרגישות. ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי נובחת צורחת געגועי לירח - ואהבה ושלווה בשדותינו - אין. ועכשיו בזהירות יפתי, בזהירות פחדי, פן יברח ממני ליבי ואני אגרר אחריו - פחד יפתי, פחד ליבי פחד. [ליצירה]
- [ליצירה] שן? חזרת?? ברוך השב!! [ליצירה]
- [ליצירה] הסוגריים השלישי קצת מאולץ אבל בכללי השיר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] איפה הקטן? [ליצירה]
- [ליצירה] עדיין [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. כמו שאני אוהב. [ליצירה]
- [ליצירה] חטא שחטאתי. והיום- יום כיפור קטן. קטן. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר נפלא. יורם, איזה יופי. היית משנה אותו קצת, פחות מאלץ. צריך לחשוב איך. [ליצירה]
תגובות