לדב....
הוא אמר לי לעשות רשימת מכולת
כזו שכותבת ומונה
את השמחות הקטנות
של החיים
כמו חומה של חמה,
כמו בוהק הלבנה
כצחור השושן בין סחלבים שחורים
כקול משק כנף, בין המיית הגלים.
וניסיתי לחשוב,
מה גורם לי לכתוב
מה מדליק בי ניצוץ
מה עדין בעיני, אם יפה הוא הקוץ?
מה מרטיט כרוח המשחק
בין שולי שמלת משי שלגוף נערה
מה משכיח מידיי קרב
ומאצבעותיי מלחמה
ניסיתי לתאר את הדגדוג העדין
של נמלה הצועדת בין אצבעות חשופות
את אותו המגע מרעיף וחמים
מידיה של אם, המלטפות.
את השובבות הניצטת למשמע שם חיבה,
את הילדות הפורצת לריח דשא עת טפטוף ממטרה
את הירוק הזה, שמאיר באישונים
ואת הגשם המלטף וממלא ימים קרים.
ניסיתי לשחזר תחושת רעות ואהבה
את ההרגשה כי שלומך קשור בשלומה
את אותה תחושת שייכות
ונשיקה חטופה
ונזכרתי פתאום
בתפילה עתיקה
בצליל הראשון של שיר מוכר,
בזמר נוגה וגם קצת מנוכר
ואני,
ערלת השפתיים
וכבדת המילים,
לא אצליח לבחור
באותם דימויים
שימשילו וימתיקו
את אותם רגעים
ישזרו עצמם כשיר הילולים
למורכבות הפשוטה
של החיים...
תגובות