ישבתי לכתוב לך שיר
פרטי, בלעדי, רק של שנינו,
שאף אחד לא מבין
מלבדך ומלבדי.
כאשר סיימתי לכתוב,
אני הבנתי את השיר,
אבל אליך הוא לא דיבר.
לכן כתבתי כאן,
דברים שכולם מבינים
והם אינם רק שלנו.
כי עדיף שנישאר
רק אנחנו שנינו
ונבין זה את זו,
בלי שיר.
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
- הזדמנות נוספת (מוקדש לאמא של דן)
- ביחד - פרדוקס
- אלה פני הדברים
- בין הערביים
- שיהיה יום אחד (אליבא דה שי) - תיקון לשיר
קשור אלי
- [ליצירה] מסר, מה שלומך? אני אגיד לך את האמת, אני זוכר את הגרסה הקודמת, ולדעתי היא יותר טובה, פשוט כי היא משאירה את השיר בתמונה... (עד כמה שזכור לי..) בעיניי גם אם יש שיר ששניכם תבינו ובנוסף אליכם גם אחרים, השגת את העיקר כי השיר לא נכתב לאחרים אלא בשבילה. אך זוהי רק דעתי... אולי אפשר להציע גם פתרון נוסף לבעיה המוצגת בשיר... כאשר כותבים שיר משלך תמיד מופיעים עוד רבדים ועוד רעיונות תוך כדי הכתיבה ולאחריה, על המילים הכתובות בשיר... לפי מה שהבנתי הרצון המבוטא בשיר היה שההבנה הזו שהיא הכי קרובה להבנה השלמה (אם יש דבר כזה בכלל) של השיר תהיה משותפת לזוג. בעיני בכל אופן, גם הסבר לצד השני יכול להשיג את המטרה הזו, ואפילו בצורה יותר טובה. אני חושב שהבנה לאחר הגדרה במילים ופנים ומבטים מקבלת עוצמה ועומק שלא היו לה לפני כן... זה מתוך נסיון! ;) תודה על שירך! ערב טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] מסר- זה היה ועודנו- מקסים, תמים, מתוק ועדין. חשבתי שפשר עוד ללטש, הנה רעיון שלי לעריכה מחודשת, וזו רק הצעת הגשה: ישבתי לכתוב לך שיר פרטי, בלעדי, רק של שנינו, שאף אחד לא מבין מלבדך ומלבדי, מלבדנו. כאשר סיימתי ניגן לי אותו שיר את נעימת חיינו, אבל את לא שמעת את צלילו... אז כתבתי כאן, מילים שכולם יבינו והם לא יהיו עוד- רק שלנו עדיף, כך נדמה, שנישאר רק אנחנו שנינו את ואני ונבין זה את זו, בלי שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] יש דברים כמו שתיקה, שאומרת הכל, ואין פחד מאי הבנה.. שם הכל גלוי וידוע, ובלעדי, ופרטי, ושל העולם אבל גם רק של שני אנשים.. .) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים, אהבתי את העובדה, שאותו שיר בשלוש גרסאות שונות מתקבל ע"י יוצרים שונים כל אחד לפי טעמו וראות עיניו. הרעיון הוא אותו רעיון, אבל הסגנון הפואטי הוא אישי - כל אחד לפי טעמו. זהו סוד קסמה של השירה ואני שמח שהיה לי חלק ברב-שיח על סגנונות השירה השונים. תודה לאיש התווים, לשי דוידס, לאמילי, לשיר שפירא, וכמובן ל א י ה ש ח ר שתרמה גרסה משלה שהיא האהובה עליי ביותר. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע ללב וכתוב בכשרון רב. חיפוש שרשים מצריך תעוזה, במקום בו נעקרו העצים ביד זדונית. אבי, עליו השלום, שנולד בפולין במקום קיצוני באנטישמיותו, סרב בכל מאודו לעשות טיול שרשים. הוא עלה ארצה בשנות העשרים לחייו ואמר: "בשבילי החיים התחילו פה. ילדותי מחוקה". (משפחתו שלא עלתה איתו נכחדה בשואה). [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, אגיד לך למה השיר הזה כל כך מצא חן בעיניי: חשבתי שרק אני חולה במחלה האנושה שנקראת: אסוציומניה, והנה מצאתי עוד אחת תודה לאל. אז הנה שרשרת האסוציאציות שלי: למה עלו דמעות בעיני ערוגה (המגיבה הקודמת) ? כי בערוגה גדל בצל. ערוגה חתכה בצל ודמעות זלגו מעיניה. בצל חתכה, תודה לאל, בצל תודה לאל, בצלאל, בצל חתכה לשניצל, שניצל עוף, עוף לכפרות, זו כפרתי, הכפרה והדמע, הכפרה והדמע גרים בטריפות הדעת, והדמע בערוגה, בערוגה המזילה דמעות חס וחלילה וחוזר חלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה. זהו שיר שאין לעבור עליו לסדר היום לכן תקבלי בהבנה וברצינות את הערותיי ובקשותיי. מבחינת השפה, הסיגנון הוא זורם קריא ורהוט. נראה כי יש לך איזו שהיא חוויה שאת מנסה לתת לה ביטוי עמוק ואולי מטאפורי אבל לקורא שאינו שותף לחוייה קשה לפענח ולהתחבר עם החוויה שלך ואפילו לא עם חוויה דומה שלו. אני מניח שבחוג או בסדנה לסיפרות יידעו לפענח אותו, אבל אני כחובב, הולך לאיבוד בשלל הדימויים. הייתי שמח, עם קצת עזרה שלך להתחבר עם השיר הזה על אף כל הבקורת שהשמעתי. באשר לניקוד: מאושרים המעטים שיודעים כיום לנקד בצורה כל-כך מדויקת, ויישר-כוח על כך ! (שני תיקונים קטנים: מים עם דגש ביוד וזמנים עם קמץ מתחת למם). ושוב סליחה על הביקורת, אבל אני חושב שעדיפה ביקורת על חוסר תגובה. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם איה. כמו-כן "בחורה ממוחזרת" נשמע לי צורם ומיותר. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור עצוב שרבים בינינו נכבו בו. לא צריך להיות שחור בשביל שלא "ישימו עליך". אין מנוס מלהתאהב בכזאת שכולם אוהבים, אבל במשך הזמן לומדים שזה גם לא משתלם, כי רק המראה החיצוני, אינו מספיק בשביל לחיות חיים ארוכים ביחד. ועל דרך ההומור, אמרה לי פעם בחורה אחת, שיופיה לא היה מהתכונות הבולטות שלה: "היתרון בכיעור, שהוא לא עובר" ללמדך שיופי מופלג, חולף ואז מתרוקנים ושוקעים בדכאון. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים ולמחמאות. הסיפור מאחורי היצירה הזאת הוא שכתבתי את חלק א. ראשון ורק ממנו באה לי ההשראה לחלק ב. כיוון ש- א. הוא מקור ההשראה, לא רציתי לוותר עליו, ולכן החלטתי לצרף את שניהם ביחד. עבורי זה שיעור איך לחשוב על רעיון ליצירה, להעלות אותה על הכתב, ואז בהשראתה לכתוב יצירה מפותחת יותר, ושתיהן חשובות להתפתחות של שיר. אז אשמח אם תקבלו את ה-"גחמה" הזאת כמו שהיא. באשר לשינויים שהצעתם בגוף השיר אחשוב על כך ואתקן. [ליצירה]
- [ליצירה] מבלי להזדהות ולהציג את אמונתי אתן לך כמה טיפים: 1. פתגם ערבי אומר: " מי שאינו מפחד מאלוהים, פְּחַד ממנו" 2. קראתי: "מי שלא מאמין, ההגיון משטה בו" 3. קראתי: "ההגיון מקור המחשבה. האמונה מקור האהבה." 4. פעם שאלו אותי: "אתה מאמין המדע ?" 5. פעם שאלתי מישהו שניסה להסביר לי את "עקרונות האתאיזם", אם אתאיזם זו דת. [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה שדעתי על שירה צריכה להשתנות. לפי שמך אתה פרוזאי. לפי סוג היצירה זו שירה. היא כתובה במבנה של פרוזה, אבל זו שירה. רב בה הנסתר מן הנגלה, ובכל זאת נשביתי בקסמה . היא עדיין על שולחני ואמשיך לקרוא בה ולחקור את הצפון בה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים תודה לכל המגיבים. זה מרגש מאוד שאותו שיר שבשלמותו נבע מהחוויה שהוא מתאר, ושורות הסיום שמביעות את התחושות ש ל י מהחוייה הזאת, יוצרים שונים רואים בו דגשים שונים, כל אחד לפי טעמו. יש טעם בדברים של אלה שמעדיפים את תאור החוויה ומשאירים את התחושות (שתי השורות האחרונות) לקורא. יש גם הרבה טעם בהצעה של שי לקחת את שתי השורות האחרונות לעצב אותן כבסיס לשיר בפני עצמו, ומצאה בעיניי הדרך בה הוא הדגים את זה. אני כשלעצמי רואה בחוויה הנגמרת בתאור התחושה, שלמות של שיר, ולא הייתי משנה אותו, ואת השיר של שי מפרסם כיצירה בפני עצמה. ומובן שאני שמח לשמוע גם מחמאות וגם ביקורת שיתנו לי רעיון איך לעצב את שיריי הבאים. חג עצמאות שמח לכולכם וכל טוב. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] מחכות לך עוד שלוש תקופות מלבד קינתך על עצמך. קינאתך בהם... קינאתם בך..... קינה על הקינאות..... אחרי זה הכל מסתדר, כמו פאזל, כמו קוביה הונגרית. אז אל תקונני. וקבלי את מה שיבוא בזרועות פתוחות. [ליצירה]
תגובות