בתוך כל השקט
הזה
עצמתי עיניי
חלושות
ואז ראיתי דמותה
פוסעת בין
דקויות
המון צבעים
נשמעו
ולחש אימים
עטף
קולה הורוד
מלטף, מתפנק
וריח
של פעם,
צליל בדידות
ומרחק
[ליצירה]
תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה.
[ליצירה]
זה כואב. מחזקת מכאן. . .
דע, שדווקא מהשבר הגדול שנראה קשה מנשוא, אדם מגלה נפלאות על עצמו, תעצומות נפש שלא ידע שקיימות בו וקרבה אמיתית ותומכת של משפחה וחברים. וה' הטוב והרחמן, מכוון הכל לטובה ובעזרתו יתברך תמצא שלווה, בטחון, אהבה ושמחה. בקלות וללא צער, בנועם וללא סערות מטלטלות.
שא ברכה והיה בטוב כל הימים!
איה :)
תגובות