פְּתַיה. לא חשבתי ששלוש שורות עלולות להחזיר הכול אל תוך הכלא הגדול הזה. שתי מילים צווחות עד שכלתה נשמתי. חשבתי על איזון. מרובע קצת אפרורי בשוליים, בדיוק כמו שלמדנו בקורס. שלחתי את ציפורני ארוכות ארוכות על קיר הגבס לא שמעו דבר. ציפיתי שאעלם בתוך כר המלח שסינַי קרא לנו מתוך החיבור הישן. וּכלום לא קרה. איבדתי לרגע את תחושת הזמן אפפה אותי מן שלוות אפרוחים שכזו. פתיה.